בבסיס הדיון על מדיניות־הנגד המערבית מול תוכנית הגרעין הצבאית של איראן נמצאת שאלת הרציונליות האיראנית. אלה התומכים במדיניות של מניעה (Prevention) ובתקיפה באיראן טוענים, בין השאר, כי יש סימן שאלה גדול בנוגע למידת הרציונליות של הנהגת איראן. בשל כך יהיה זה מסובך מאוד, ואולי אף בלתי אפשרי, להרתיע את מנהיגי איראן מלפעול באמצעות נשק גרעיני נגד ישראל, אם אכן הנשק הזה יהיה ברשותם. לעומת זאת, אלה המבקשים להימנע מתקיפת אתרי הגרעין האיראניים או תומכים במדיניות של הכלה (Containment) מבליטים את היות מנהיגיה של הרפובליקה האסלאמית רציונליים, כלומר שניתן יהיה לסמוך על הרתעה מתאימה המבוססת על החשש מפני מה שיקרה "ביום שאחרי".
שאלת הרציונליות של איראן מעסיקה גם את ארגוני המודיעין והביטחון בארצות־הברית ובישראל. למשל, לפי הערכת המודיעין הלאומית של ארה"ב ל־2013: "איראן מקבלת את החלטותיה בתחום הגרעין לפי שיקולי עלות-תועלת". גם הרמטכ"ל הישראלי העריך כי מקבלי ההחלטות באיראן הם ”מאוד רציונליים". אף שבדיון הפומבי מניחים שיש לתת תשובה דיכוטומית - כן או לא - לשאלת הרציונליות של איראן, הרי בדיון התיאורטי מכירים בכך שבני האדם, ובכלל זה מנהיגים, נתונים להטיות פסיכולוגיות, קוגניטיביות ותרבותיות שגורמות להם לקבל החלטות באופן שחורג מהמודל הרציונלי הקלסי. לכן המאמר הזה מבקש להסיט את הדיון מהשאלה ”האם המשטר באיראן רציונלי?" לשאלה ”האם מידת הרציונליות שמאפיינת את קבלת ההחלטות בטהראן היא גורם שתומך לאורך זמן במאמצים להרתיע את איראן או שהיא דווקא מערערת אותם?".
בדיסציפלינות רבות - כמו פסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית - נעשה ניסיון להבין מדיניות של מנהיגים על סמך תיאוריות בתחום של קבלת החלטות. במאמר הזה נעשה ניסיון להסביר - באמצעות התיאוריות האלה - את האופן שבו מקבלת הנהגת איראן את החלטותיה. אף שנעשו כמה מחקרים בתחום הזה, הוא עדיין נותר במידה רבה בגדר חידה. מדובר בסוגיה קריטית, שכן אם מבינים את אופיו של תהליך קבלת ההחלטות באיראן, ניתן להעריך עד כמה חמור הוא האיום שטמון באיראן גרעינית. המאמר הזה הוא תרומה צנועה לדיון בנוגע לאחת השאלות הקריטיות ביותר לעתידה של ישראל: עד כמה ניתן להרתיע את איראן בהתבסס על מה שידוע לנו בנוגע לתהליכי קבלת ההחלטות בקרב הנהגתה. במאמר לא מועלות מסקנות בסוגיית התקיפה באיראן, אם כי הוא בהחלט נועד לשמש בסיס לדיון על כך.