"חמאס מורתע" כמחשבה מייחלת: ניתוח אירוע מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר
מחבלי חמאס באחד מבסיסי צה"ל. מערכת הביטחון טעתה ולא הבינה שפעילי חמאס חיכו בסבלנות להזדמנות, ולא באמת שינו את תפיסתם האסטרטגית. צילום: רשתות חברתיות
מתקפת הפתע של חמאס ב ־7 באוקטובר 2023 הייתה הפתעה אסטרטגית כואבת לישראל. מבחינת סוגי ההפתעות, הייתה זו "הפתעה מרוכזת" (surprise Concentrated) שתכנן אויב מוכר, ושמצאה את ישראל לא מוכנה. ניתוח המתקפה מצביע על כך שהערכת מערכת הביטחון שלפיה "חמאס מורתע" הייתה קונספציה (תפיסה) אסטרטגית שגויה שתרמה לשאננות בישראל.
תאוריית ההרתעה (Deterrence) התפתחה באקדמיה בארצות הברית ואומצה על ידי הממשל האמריקני בעת המאבק הבין־גושי בין ברית המועצות לארצות הברית, בתום מלחמת העולם השנייה.
משמעותה המעשית חמקמקה, לעיתים עמומה, ומדי פעם עולות שאלות בנוגע לתקפותה: כיצד אימצה ישראל את ההערכה ש"חמאס מורתע" כבסיס בחשיבה האסטרטגית? מדוע הפכה האמונה בהרתעה למקובלת על הדרג המדיני והביטחוני של ישראל, והשפיעה על ההחלטות הביטחוניות, עד מתקפת הפתע? האם הרתעה מול מדינת אויב דומה להרתעה מול ארגון טרור? עד כמה נבחנה באופן ביקורתי ההערכה ש"חמאס מורתע"?
ביסוד המאמר עומדת הטענה כי ההערכה שחמאס מורתע, כבסיס בחשיבה האסטרטגית של ישראל, הייתה מנותקת מהמציאות. קונספציה זאת הושפעה ככל הנראה מהמחשבה הקרויה "מחשבה מייחלת" (Wishful thinking) שתרמה לעיוורון של הדרג המדיני והצבאי בישראל, והייתה גם סיבה חשובה לכישלון המודיעין הישראלי באי־חיזוי המתקפה. חמור מכך, ניכר כי לא היה ניסיון של ממש לאתגר את המחשבה ולבחון את תקפותה לפני שהיא התנפצה אל קרקע המציאות.