שינוי תפיסה: טרור דתי ולא לאומני (זמין גם בשמע)
פשיטת כוח צה“ל בג׳נין במהלך “בית וגן“. פשיטות אלה אינן יוצרות הרתעה כאשר מדובר בטרור דתי. אדרבה, ככל שהפעילות נגד ארגוני הטרור תהיה אגרסיבית יותר, הם יראו בה קידום יום הדין ויתעודדו מכך. צילומים: דו"ץ
מראשית העת החדשה באו בזה אחר זה ארבעה גלי טרור: האנרכיסטי, האנטי קולוניאליסטי, הלאומני והדתי, כפי שאפיין החוקר דיוויד רפפורט. לפי דבריו, היום אנחנו בעיצומו של הגל הדתי. כיום מופיעים ברשימת ארגוני הטרור של משרד החוץ האמריקני עשרות ארגוני טרור, אולם רק פחות מחמישה מהם אינם נחשבים כארגונים בעלי אידיאולוגיה דתית וחלק מהם כבר נכחדו (למשל ארגון ״הנמרים הטמיליים״ שהוכרע ב־2009). עיון ברשימה יגלה כי עשרות ארגוני הטרור בעלי האידיאולוגיה הדתית המוצגים בה הם אסלאמיים.
בשנים האחרונות אנחנו רואים מגמת “הדתה“ של המאבק הלאומי בגזרתנו. לדוגמה הצטרפות פת״ח לפיגועי ההתאבדות, התבטאויות של בכירי הפת״ח לעידוד תופעת השאהידים והפיכת המאבק הלאומי למאבק דתי על מסגד אל־אקצא. מהלך זה נובע כנראה בשל הרצון להישאר רלוונטי מול הגל הדתי הסוחף. ארגונים לא דתיים כגון החזית העממית לשחרור פלסטין או החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין יכולים להיכנס לרשימה, אולם על אף שמדי פעם הם מצליחים לבצע פיגועים בישראל (הבולט שבהם רצח השר רחבעם זאבי שביצעה החזית העממית לשחרור פלסטין), משקלם קטן.