תא”ל (מיל׳) ד”ר מאיר פינקל, מהי ההגדרה לקרב משולב?
”׳פעולה משולבת של כוחות מחילות שונים וזרועות שונות להשגת משימה מבצעית׳. תחת הכותרת הזאת, שנשמעת ברורה ופשוטה, יש לא מעט אתגרים וקשיים בדרך ליישומה. מכיוון שמדובר בגופים שונים – פלוגת חי”ר, פלוגת טנקים, כטמ”ם או מטוס קרב – כל גוף חילי כזה מגיע לשדה הקרב מזווית מבט חילית או זרועית שיש בה היבטים של אתוס, של שיטות פעולה, של הבנה כזו או אחרת בנוגע לתפקידו ולתפקידם של הגורמים האחרים בשילוב בשדה הקרב. החיבור בין כל הגורמים הוא עניין מורכב הכולל בתוכו הבנת עומק, עד כמה שאפשר, של היכולות והמגבלות של כל הגורמים. הוא כולל עבודת מטה, פו”ש ולפעמים מגיע עד לרמה הטכנית ממש של מזעור קונפליקט בתחומי תדרים וטווחי בטיחות. בשורה התחתונה, הכול צריך לעבוד כתזמורת מדויקת”.
הקרב המשולב אינו דבר חדש, הוא מלווה את המלחמה משחר קיומה.
”אפשר להגיד משחר קיומה, אבל לראות בהיסטוריה איך עקב המורכבּות צבאות מנסים למזער את החיכוך בין הגורמים השונים ולהפעיל יכולות שונות בחזית ובנפרד בעומק. אנחנו מכירים זאת מההפרדה המוכרת בין אוויר ליבשה דרך קווי תיאום, ואפילו מהעולם העתיק של הפעלת טילים ופרשים ורגלים ותבניות שנפרדות זו מזו, ולא בצורה משולבת. בעיית התיאום היא על־זמנית כמו תופעת הקרב המשולב. הבעיה העקרונית היא שכמו תופעת המלחמה, גם הקרב המשולב נעשה מורכב עם יותר ויותר גורמים”.
האם הוא מלווה גם את צה”ל משחר קיומו?
”לגמרי, על אף שבמהלך ההיסטוריה אפשר לראות שינוי עם הדגשות כאלה ואחרות. צה”ל התחיל כצבא של חי”ר, ואז הופיע הסיפור של הפעלת השריון ב־56׳ [מלחמת סיני, א”ג] שהדגים לצה”ל את המרכזיות של הטנק. צה”ל הפך מצבא מבוסס חי”ר וטנקים מסייעים – לצבא מבוסס שריון, ואחר כך חזר לצבא מבוסס חי”ר, בכל נושא הלש”ב. זה התחיל קצת במלחמת לבנון השנייה, והמשיך טוב יותר אחרי מבצע ’עופרת יצוקה׳. גם אמצעי האש עברו שינוי: המודיעין הפך מכזה הנאסף בעין למודיעין הנאסף באמצעים אחרים ממערכים אחרים ומוזרם לכוחות. מאש סטטיסטית מסייעת עברנו לאש מדויקת. בהתחלה נגד רק”ם, ואחר כך נגד תשתיות לחימה ומבנים. זאת היסטוריה מלאת עליות וירידות, כולל נסיגות. נסיגה מוכרת היא אחרי 67׳, בתקופה שצה”ל מחליט שצריך שטנקים יעשו את כל העבודה לבד, ולא צריך חי”ר שיסייע או אפילו מרגמות”.