בשנת 2014 הכריזה ברית נאט“ו כי לא תפעיל יותר את כוחותיה במבצעים שונים באפגניסטאן. הכרזה זו סגרה באופן רשמי 13 שנים של מבצעי ייצוב, והשאלה שעלתה בקרב קצינים בכירים בצבאות יבשה שונים בעולם הייתה כיצד הכוחות יישארו נכסיים למקבלי ההחלטות בדרג המדיני. צבאות יבשה, במבט היסטורי, נועדו להכין את הגייסות למלחמה ובה בעת להרתיע את האויב באופן קונוונציונלי.
עם זאת, בחלק מן המדינות הוגדר שצבא היבשה צריך לדעת לפעול גם במתארים שאינם מלחמה כגון מבצע ייצוב או פעולה מתחת לסף המלחמה, בדומה למב“ם בישראל. ב־2016 פרסמה ממשלת גרמניה את “הספר הלבן“ שהגדיר את הסביבה האסטרטגית הכללית והביטחונית של גרמניה וסימן את הכיוונים העתידיים שבהם הצבא צריך לדעת לפעול. הספר מדגיש את הטענה שדרכה של גרמניה להשפיע על העולם באמצעות העוצמה הרכה ובעיקר באמצעות הממד הכלכלי. בשונה מגרמניה, ממשלת בריטניה דרשה מצבא היבשה שלה להיות רלוונטי לפעולות מתחת לסף המלחמה לטובת מבצעי ייצוב במדינות כושלות ולשמור על כשירות למלחמה בעצימות גבוהה.
הדרישה באה לידי ביטוי במבנה הצבא ובארגונו. צבא היבשה הבריטי מייעד כל אחת מאוגדותיו למשימה אחרת: האוגדה הראשונה קלה ומיועדת למבצעי ייצוב, האוגדה השלישית מיועדת למלחמה בעצימות גבוהה והאוגדה השישית מיועדת לפעול במבצעים מתחת לסף המלחמה. כך מתחלק הקשב של מפקדי הצבא לשלושה כיוונים שונים המצריכים התאמות שונות באימונים וברמת המוכנות והכשירות. שניים מתוך שלושת הכיוונים הללו אינם עוסקים בהכנה למלחמה, אלא בפעולות בזמן שלום.
במאמר זה אבחן את צבא היבשה הגרמני ואת צבא היבשה הבריטי ואת הדרך שבה הם ניסו להתאים עצמם למציאות הביטחונית שאחרי המבצעים באפגניסטאן. כדי לעשות זאת אבחן את המסמכים האסטרטגיים של המדינות – הספר הלבן של ממשלת גרמניה וסקירת האסטרטגיה של ממשלת בריטניה. שניהם מגדירים את הסביבה, את האיומים שעימם המדינה מתמודדת ואת יעדיה האסטרטגיים. המאמר יבחן את הצבאות הללו על בסיס התבחינים הבאים: משימות הצבא כפי שהוגדרו על־ידי הדרג המדיני; מבנה הצבא וארגונו; הרפורמות שעברו הצבאות כדי להתאימם לדרישות הדרג המדיני.