המרחב הגיאו־אסטרטגי של טורקיה
מיקומה הגיאוגרפי של טורקיה מקנה לה חשיבות גיאו־אסטרטגית רבה. היא משתרעת על־פני שתי יבשות (אסיה ואירופה) ומהווה גשר וצומת חשובים אף לאפריקה. בשטחיה, או ליתר דיוק במימיה, עוברים מסלולים של תחבורה ותשתיות נלוות המקשרים בין יבשות אלה (ברקובסקי, 2017) ומשמשים להעברת סחורות ואנרגיה, כמו גם פליטים ואף גורמי טרור.
נתונים גיאוגרפיים בסיסיים וגבולות (ברקובסקי, 2017)
שטחה של טורקיה המודרנית כ־782 אלף קמ"ר. הוא דומה לזה של פקיסטאן, גדול ב־140 אלף קמ"ר מזה של צרפת, ויותר מפי שניים מזה של גרמניה. רוב שטחה הריבוני נפרס ביבשת האסייתית (ונקרא היסטורית "אנטוליה") ורק פחות מ־3% משתייכים לאירופה (החבל שנקרא "תְרָקיה").
לטורקיה גישה לארבעה ימים: לים השחור בצפון, ים מרמרה והים האגאי במערבה ולים התיכון בדרומה. בימים הללו נמצאים בריבונותה כ־500 איים. נוסף על כך טורקיה שולטת במֵצרים, בין החשובים ביותר לשיט העולמי - בוספורוס ודרדנלים - שמקשרים דרך ים מרמרה בין הים השחור לים התיכון. בסך הכול לטורקיה כ־7,200 ק"מ של חוף. לכך יש להוסיף את השליטה הטורקית בצפון קפריסין - מדינת חסות שאינה מוכרת מבחינת החוק הבין־לאומי.
ביבשה גובלת טורקיה עם שמונה מדינות. כולן היו בעבר פרובינציות של האימפריה העות'מאנית או שטחים שכבשה, ושבתקופות שונות נותקו ממנה במהלך מלחמות או בעקבות הסכמים דיפלומטיים. בדרום מזרחה גובלת טורקיה עם סוריה (כ־900 ק"מ של גבול, שהורחב בעקבות המבצע הצבאי הטורקי בשטח סוריה) ועם עיראק (367 ק"מ). במזרח שוכנות: איראן (גבול באורך של 534 ק"מ); המובלעת של האזור האוטונומי של נחצ'יבן השייך לאזרבייג'אן (17 ק"מ) וארמניה (311 ק"מ). בצפון מזרח לטורקיה גבול משותף עם גאורגיה (273 ק"מ), בצפון-מערב גובלת בבולגריה (223 ק"מ) וביוון (192 ק"מ, לא כולל גבול ימי).