העיירה אורטונה
העיירה אוֹרְטוֹנָה במבט מדרום־מזרח; במרכז הצילום: המתלול בין הנמל ובין העיירה
בשלהי 1943 גרו באוֹרְטוֹנָה כ־10,000 תושבים (כולל פליטים מדרום איטליה) בכ־250 בניינים. העיירה נבנתה על רכס צר שכיוונו הכללי צפון-דרום. אורכו של השטח הבנוי של העיירה על גב הרכס היה כ־1,200 מטרים ורוחבו כ־500 מטרים.
פסגת הרכס הייתה בגובה של כ־76 מטרים מעל פני הים, והיא הייתה במרכז העיירה. הקצה הדרומי של העיירה היה מעט נמוך יותר - כ־70 מטרים, והקצה הצפוני של העיירה - כיפה קטנה שעליה הייתה בנויה מצודה מימי־הביניים - היה בגובה של כ־52 מטרים. לפיכך, כוח שנכנס לעיירה מדרום נלחם בעלייה מתונה לאורך כ־500 מטרים, ואז בירידה מתונה לאורך כ700 מטרים נוספים. בגלל מתינות המדרונות וגובה הבניינים לא הייתה להפרשי הגבהים משמעות מבחינת השליטה מן הגובה בתוך העיירה עצמה. לעומת זאת, מי שהחזיק בעיירה שלט באופן מוחלט על השטח הנמוך של חוף הים ממזרח ועל העמק שממערב. הירידה מהעיירה לשני כוונים אלה היתה תלולה מאד. נמל העיירה נבנה על חוף הים בתחתית המדרון המזרחי של הרכס. כביש מפותל על המדרון התלול הוביל מן הנמל אל העיירה. סביב הנמל נבנו במישור החוף הצר כמה מחסנים ומבני מנהלה, ואילו כל בתי המגורים היו בראש הרכס.