פרקטיקות מנהיגותיות של הדרג הטקטי בשדה הקרב העתידי
העיסוק בשדה הקרב העתידי מלווה את צה"ל בעשורים האחרונים. במרכז התהליך הרצון להיערך לשינויים הצפויים בשדה הקרב, וכתוצאה מכך גם במבנה הצבא עצמו.1 את מרבית השינויים מובילים פיתוחים טכנולוגיים ושילוביות הולכת וגדלה של הכוחות הנלחמים.2 הדיון העדכני במסגרת תר"ש "תנופה" ופיתוחן של שיטות לחימה רב־ממדיות, מעלה שוב את הצורך בבחינת השלכות התהליכים על הכוחות הלוחמים והמסייעים ועל המערכת כולה.
שילוב של טכנולוגיות מתקדמות והטמעתן בצבא משפיעים רבות על המבנים הארגוניים ועל המנהיגות הצבאית.3 הטכנולוגיה מאפשרת שימוש בשני סגנונות פיקודיים, שלעיתים נתפסים כמנוגדים. סגנון הפעולה הראשון, הריכוזי, נסמך על טכנולוגיה המאפשרת פיקוח הדוק והנחיה צמודה אל מול המתרחש. מנגד, היא מאפשרת פעולה מבוזרת יותר ומותירה שיקול דעת מקומי, אוטונומי ורחב לגורמים פריפריאליים.4 אחד מתפקידיו החשובים ביותר של המנהיג הוא לייצר הזדמנויות פעולה בתוך הארגון.5 מצב שבו מפקד אחד שולט על קבלת כלל ההחלטות אינו אפשרי ואינו רצוי. כפועל יוצא, חייב להתקיים שיח דו־כיווני בין מפקדים ובין פקודיהם, באופן שתובנות מן השטח ימצאו דרכן מעלה, מתוך הבנה של הפוטנציאל הרב הגלום בתעבורה גבוהה ברשת.6
במאמרן על יישום הרעיון של השילוביות הבין־זרועית בקרב הדרג הטקטי7 מסמנות כרמית פדן ושרית טובי כמה דפוסי פעולה של צה"ל להתמודדות עם מורכבות העימותים, וגוזרות מהם על אופן הפעולה הרצוי של המנהיג הצבאי בעת הנוכחית. בהתאם לכך, המפקדים נדרשים להטמיע שילוביות בין־זרועית כדפוס פעולה רווח וכהלך מחשבה מנהיגותי. במקום תפיסה פיקודית סקטוריאלית, עליהם לאמץ מצב תודעתי שבבסיסו שילוביות (ויש שיאמרו אף "רשתיות") ומעליה - פיתוח מעורבות יסודית של קציני מטה בעלי תחום הכשרה מקצועי מסוים בתהליכי קבלת החלטות מבצעיות, באופן שמשנה במידת מה את יחסי הכוחות בין המפקד הממונה ובין פקודיו. כמו כן, לנוכח השינויים התכופים בין משימות שונות בזירת הלחימה נדרשים המפקדים להכנה מבצעית ומנטלית למעברים מהירים ולהתמודדות עם דינמיות. חשיבותו של פיקוד מוכוון משימה עולה, ויש התרחבות של אחריות הפיקוד הזוטר. לנוכח השינויים התכופים והקושי לייצר חיזוי בעל ערך, נדרש להגדיל את דרגות החופש של הדרגים הזוטרים.
במאמר זה אנו עוסקים בפרקטיקות של המפקדים בדרג הטקטי עם העלייה במורכבות שדה הקרב, באמצעות דיון תיאורטי וממצאים אמפיריים מתרגיל צק"ח גדעון שהתקיים במהלך אוגוסט 2018. אנו נטען כי למרות התמורות הטכנולוגיות, השינויים המשמעותיים ביותר אינם באוריינטציה הטכנולוגית של המפקדים אלא בסגנון הפיקודי שלהם, ביכולתם לנהל מומחים, ובהתייחסות לממד האי־ודאות הקיים בזמן לחימה. אין הכוונה לכך שמפקדים לא נדרשו לפרמטרים אלו גם בעבר, אלא שהשינויים בשדה הקרב והדרישות הפיקודיות הנגזרות משינויים אלה, מדגישים את הפרמטרים אף יותר.
לקריאת המאמר המלא לחצו על ה־PDF
לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן
הערות
-
תומר רוזוב ומידד אבידר, "סקירת הכתיבה על שדה הקרב העתידי בצה"ל", ממד"ה, 2020.
-
אין תמימות דעים ביחס לשינויים; יש הסבורים שקצב ההתקדמות הטכנולוגי דווקא איטי, ויש הטוענים כי אופי הלחימה לא השתנה באופן מהותי. למשל: אייל ברלוביץ', "תורת הלחימה הרב־ממדית בצבא היבשה של ארצות־הברית", אתר צה"ל, 6 באוגוסט 2020.
-
Chris C. Demchak, "Numbers or networks: social constructions of technology and organizational dilemmas in IDF modernization", Armed Forces & Society, 23 January 1996, pp.179-208.
-
ישראל כ"ץ, "על תהליכי התארגנות נוכח חדשנות טכנולוגית", בתוך: ישראל כ"ץ, עמיר סנדר, אמיר קופפרשמידט (עורכים), אדם, טכנולוגיה וארגון: מבט אל חדשנות טכנולוגית בצה"ל, מכון צפנת, תל־אביב, 2013, עמ' 80-71.
-
Russ Marion & Mary Uhl-Bien, "Leadership in complex organizations", The Leadership Quarterly, 12(4) (Winter 2001), pp. 389-418.
-
עפרון רזי ופנחס יחזקאלי, מינהל ציבורי על פרשת דרכים – מאנוכיות לשיתוף פעולה, המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות, המכללה לביטחון לאומי, צה"ל, 2007.
-
כרמית פדן ושרית טובי, "השילוביות בצה"ל: אחד בפה ואחד בלב", מערכות 443 (יוני 2012), עמ' 26-18.