בין מתקפת טט בווייטנאם למלחמת לבנון השלישית
מתקפת טט. הקיצוץ במשאבים פגע בכל התמיכה ההספקתית, והביא את הכוחות למצב שבו פעילות מבצעית לא יוצאת לפועל בעקבות חוסר בדלק ובתחמושת
"מתקפת טט" נגד ארצות־הברית ובעלות בריתה התרחשה כחלק ממלחמת וייטנאם על־ידי הוייטקונג (הכינוי שניתן לארגון "החזית הלאומית לשחרור דרום וייטנאם). מטרת המתקפה הייתה לפגוע במפקדות ונכסים אסטרטגיים בדרום המדינה, כדי לגרום להתקוממות שתפיל את הממשלה בסייגון. במאמר זה אעמוד על ההבדלים שבין הווייטקונג לצבא ארצות־הברית באירוע נקודתי זה. לווייטקונג הייתה מתקפה יעילה אך ללא סיוע הספקתי תומך, אל מול צבא ארצות־הברית שהיה חלש בתחילת האירוע אך היה יעיל בניהול הקרב. הדגש במאמר הוא על אורך הנשימה של הכוחות בשני הצדדים, שהביא להכרעה בקרב, כולל מבט להתמודדות צה"ל עם הלחימה במרחב הצפוני.
על־מנת להיערך למלחמה בצורה האופטימלית, עלינו לשלב את כל הנלמד במלחמות ישראל וכמובן ללמוד מצבאות זרים, כשבמקרה זה מתקפת טט היא התרחיש הקרוב ביותר לאיום הקיים על מדינת ישראל במרחב הצפוני. במתקפת טט עמדה לצד כוחות ארצות־הברית רשת הספקה ענפה וחזקה שתמכה במהלכים הטקטיים (שכן לא התבצעו מהלכים אסטרטגיים מרכזיים), ולמעשה הלחימה הייתה לחימת בט"ש עם מהלכים התקפיים נקודתיים - להם הייתה תמיכה הספקתית משמעותית. כל זאת עד לצמצום הכוחות כחלק מהחלטת הקונגרס האמריקני.
השפעות הקרבות שצוינו צריכות להוות בסיס לתכנון הקרב העתידי של צה"ל הן בהכנת הכוחות לקרב בשלב המידי (הכוח הנתקל לעולם יהיה בנחיתות מספרית ומצבית) בתמיכה הקרובה לאירוע, והן בשלב המאוחר יותר של תמיכה בכוחות הנוספים במרחב - אם על־בסיס מתקנים הספקתיים קבועים במרחב, ואם על־בסיס מתקנים הספקתיים ארעיים.