דבר העורך

לקדש את השינויים בצבא

צבא נבנה כנגד איום. מתוך כך שהאיום משתנה ללא הרף, על צבא להתאים עצמו לשינויים החלים במאפייניו, ולשמור על חוסר השוויון שבינו ובין העומד מולו. שוויון כוחות בעימות משאיר מרווח קטן מדי להתגברות על תקלות ולהתמודד עם הפתעות בלתי־ניתנות לחיזוי, מה שעלול להוביל למאבק צבאי ללא הכרעה במקרה הטוב. עימות מאוזן הוא סיוט לכל מצביא ומפקד.

כשצבא עומד מול ארגון טרור או אוכלוסייה נשלטת ומורדת, כמו־גם במלחמת רקטות וטילים, אי אפשר לחשוב במונחים של שוויון כוחות או מאזן במערך הכוחות. החשיבה חייבת להיות שונה. תפישת האיום שונה לחלוטין מתפישתו במסגרת מאבק צבאי קונבנציונלי, ויש למצוא דרכים להשגת חוסר שוויון כשהכף מוטה לטובתך. גישה כזו בצבא תוביל לגמישות מחויבת המציאות: במבנהו, בכלי מלחמתו ובפועלו. גישה כזו תוביל לרמה גבוהה ומהירה של שינויים בצבא.

צבא שיקדש את מאפייניו סופו שיפסיד במלחמה. לכן, השינויים בו חייבים להיות דרך קבע ויש לקבלם כדרך הטבע. רק כך ניתנת לצבא יכולת לשבור שוויון, ולהגיע לעליונות צבאית בכל עימות - מתהווה או מתמשך. תר"ש "גדעון" היא דוגמה מצוינת לטיפול מאוזן בעימות הבלתי המאוזן תדיר, המתדפק על דלתותינו.