מבצע "יואב" התנהל בין 22-15 באוקטובר 1948. היה זה המבצע הראשון שפתח את הלחימה בתום ההפוגה השנייה. הוא התנהל בחזית ד' - חזית הדרום ומפקדו היה יגאל אלון. המבצע היה מערכת של פעולות טקטיות המשולבות זו בזו, ואשר שיקפו רעיונות מערכתיים ושאפו לנצל את התורפה המערכתית, שממנה סבלה ההיערכות המצרית. מטרת מאמר זה היא לבחון את הרעיונות המערכתיים שבאו לידי ביטוי במבצע.
את מבצע "יואב" ניתן לנתח על־פי שני המדדים - בהתאם לאופי הניתוח: כמערכה יבשתית, שהתנהלה בין 22-15 באוקטובר 1948, ושהייתה רצף של פעולות טקטיות לצורך השגת יעד מערכתי; או כמערכה כוללת שהתנהלה בין 23 באוגוסט ל־22 באוקטובר והייתה רצף של שלוש מערכות - מערכה לוגיסטית ("אבק"), מערכה אווירית ("אגרוף") ומערכה יבשתית ("יואב") - לשם השגת יעד אסטרטגי. במאמר זה מנותח מבצע "יואב" על־פי הגישה המצומצמת - כרצף של פעולות טקטיות, שנועדו להשיג יעד מערכתי.