מלשון אדומה לסדין אדום
"לשון אדומה" הוא מבצע ההונאה המשמעותי ביותר של צה"ל. כל תכנון מבצעי, החל מהרמה הטקטית דרך הרמה האופרטיבית ובוודאי ברמה האסטרטגית, צריך לחתור לאיתור ויישום תחבולה - כרעיון המרכזי של שיטת הביצוע
מציג עמוד 1 מתוך 98 תוצאות
"לשון אדומה" הוא מבצע ההונאה המשמעותי ביותר של צה"ל. כל תכנון מבצעי, החל מהרמה הטקטית דרך הרמה האופרטיבית ובוודאי ברמה האסטרטגית, צריך לחתור לאיתור ויישום תחבולה - כרעיון המרכזי של שיטת הביצוע
לשון המלחמה ולשון הצבא הן התחום המוביל את ההצלחה הכבירה של תחיית הלשון העברית, החדרת מונחים עבריים לחיי היום־יום, יצירת עגה צבאית שברובה נקלטה גם מחוץ לצבא, החזרת שימושים רבים מאוד בראשי תיבות - כולם מאפיינים עתיקים של השפה העברית. שנים רבות לפני הקמת צה"ל ואפילו לפני הקמת הארגונים הצבאיים במחתרת, עמלו רבים על חידושים בתחום הצבאי, החל במחדשי העברית וכלה בסופרים הקלסיים. בן יהודה לבדו חידש, בין היתר, חייל, אקדח, רובה, פגז, תרגיל, תמרון. ואולם נותרו עדיין כמה מילים לועזיות בולטות בצבא שאיש לא מתכוון להחליפן, והפעם נעסוק באחדות מהן .
המילה "חייל" היא חידוש של אליעזר בן־יהודה, ואילו המילה קצין במשמעותה היום מופיעה לראשונה רק בסוף המאה ה־19. עד אז היו בשפה העברית רק "אנשי צבא"
המילים פגז, פצצה ומוקש נשמעות לנו מודרניות מאוד, אולם שורשיהן קדומים. דרך פתלתלה במיוחד עברה המילה "פגז" עד שהיא הגיעה למשמעותה המודרנית
בשתי משניות מוזכרים רוב כלי הנשק האישיים שהיו קיימים בעולם העתיק. שמות כלי הנשק ניתנים בלשון המקרא ובלשון חז״ל
ממילה שנולדה כחלק מהמאמץ להחיות את השפה העברית לאחת המילים החשובות בשיח הצבאי – המילה תמרון עברה גלגולי משמעות מפתיעים במאה השנים האחרונות, ומשמעויותיה ממשיכות לתמרן עד היום בין הלשון הצבאית לאזרחית. מי חתום עליה? כמה שפות הוא גייס לצורך המצאתה? ומהו ההקשר הצבאי המדויק שהתייחד לה בימינו?
לשון מלחמה: חלק ראשון