תרומת המידור במצרים להפתעה במלחמת יום הכיפורים
רק צוות מצרי מצומצם ביותר עסק בהכנות למלחמה, בעוד שכל שאר גורמי השלטון נותרו ממודרים וניהלו חיי שגרה. זו אחת הסיבות המרכזיות להפתעה של מלחמת יום הכיפורים ולהישגים שהיו למצרים בתחילת המלחמה
מציג עמוד 8 מתוך 1636 תוצאות
רק צוות מצרי מצומצם ביותר עסק בהכנות למלחמה, בעוד שכל שאר גורמי השלטון נותרו ממודרים וניהלו חיי שגרה. זו אחת הסיבות המרכזיות להפתעה של מלחמת יום הכיפורים ולהישגים שהיו למצרים בתחילת המלחמה
הערך הגדול של ממד הסב"ר (בלחימה ומחוצה לה) היה ויהיה איסוף מידע חשאי, ולא הפעלת כוח. טוב נעשה אם נשמור על איזון בין השקעה ביכולות התקפיות למלחמה, ביכולות התקפיות למב"ם ובאיסוף, תוך הבנה של הערך והמגבלות של כל אחת מהתכליות
במלאת 50 שנים למלחמת יום הכיפורים ביקשנו לשמוע משניים מהחוקרים המרכזיים של המלחמה את תובנותיהם על מחקר המלחמה ממרחק השנים – פרופ' אורי בר־יוסף, מומחה למודיעין ולביטחון לאומי ואל״ם (מיל') ד״ר שמעון גולן, חוקר להיסטוריה צבאית מהמחלקה להיסטוריה של צה״ל. בעוד הריאיון נערך לפרסום, פרצה מלחמת חרבות ברזל. האם המחקר של מלחמת 2023 יהיה דומה לזה של 1973?
משה דיין לא התמוטט, בניגוד לטענת מבקריו, והערכותיו המקצועיות היו בדרך כלל מבוססות כשמביאים בחשבון את המידע שעמד לרשותו מהמודיעין ומעמיתיו. עם זאת, אין ספק שהוא אפשר לפקודיו לראות את שהפריע לו וערער את ביטחונם זהו כישלונו מנהיגותי, ועל כך הוא שילם מחיר יקר של אובדן האמון בו וקריסת מעמדו המיוחד בציבוריות הישראלית
נתונים שנאספו בקרב הציבור הישראלי ערב מלחמת המפרץ ובמהלכה העלו כי ככל שההנהגה מוסרת לציבור יותר מידע אמין ומדויק, כך קטנה חרדתו. דווקא ניסיונות "לגונן" על הציבור באמצעות הסתרת מידע גורמים לעלייה במפלס החרדות
במאמרו "מלחמת המפרץ -הלקחים עבור ישראל" (מערכות 375-374, מארס 2001) קורא האלוף יעקב עמידרור לסלק הצידה את השיקולים המדיניים הסבוכים בשמה של דוקטורינת "מלחמת הברירה". זהו מרשם לטעויות אסטרטגיות חמורות מאלה שמנסה האלוף עמידרור למנוע
במהלך מלחמת קוריאה הפעיל הצבא האמריקני תוכנית לחינוך מחדש של שבויי מלחמה צפון-קוריאנים וסינים. מטרת התוכנית הייתה יומרנית מאוד: להפוך את השבויים- לאחר שישוחררו- לראשי חץ שיעמדו בראש מהפכה שתביא לאמריקניזציה של ארצותיהם הן בשיטות הממשל והן באורחות החיים. המגרעת המרכזית של התוכנית הייתה בכך שהיא לא התחשבה בהבדלים התרבותיים בין בני הלאומים השונים שלהם היא יועדה. מבחינת האמריקנים כל הקומוניסטים היו אותו הדבר - בין אם היו רוסים, סינים או קוריאנים
בעוד הרטוריקה העיראקית ערב מלחמת ששת הימים הצטיינה בקיצוניות רבה, הרי כאשר היא התבקשה על-ידי מדינות העימות לתרגם את הדיבורים למעשים, היא עשתה מעט ככל האפשר. דווקא אחרי שהסתיימה המלחמה הגבירה עיראק את קצב שיגור הכוחות לירדן - בניגוד לרצונן של קהיר ושל רבת-עמון. המניע לכך לא היה רצון להילחם בישראל, אלא להשיג דריסת רגל רשמית בירדן, שהייתה באופן מסורתי יעד של עיראק
במאמר "האם מלחמת ברירה היא הלקח" ( "מערכות" 377) תוקף שמואל מאיר בחריפות רבה דברים שכתב אלוף יעקב עמידרור במאמר "מלחמת המפרץ - הלקחים עבור ישראל ("מערכות" 375-374) . הבעיה היא שמאיר תוקף דברים שהוא שם בפי עמידרור ולא דברים שעמידרור אכן כתב
הערך הגדול של ממד הסב"ר (בלחימה ומחוצה לה) היה ויהיה איסוף מידע חשאי, ולא הפעלת כוח. טוב נעשה אם נשמור על איזון בין השקעה ביכולות התקפיות למלחמה, ביכולות התקפיות למב"ם ובאיסוף, תוך הבנה של הערך והמגבלות של כל אחת מהתכליות