אמנות המערכה - התהוותה של מצוינות צבאית

המערכה על הגולן יוני 1967

"בין הכרעה לניצחון"

מלחמה פוסט-הרואית

אנו חיים בתקופה שבה החשש מפני אבדות הוא השיקול העליון המכתיב את אופן הפעלת הכוחות. הדבר בלט במלחמת המפרץ ועוד יותר מכך במלחמת קוסובו. למרות זאת משקיעים הצבאות מעט מאוד משאבים במחקר ובפיתוח של אמצעי מיגון מתקדמים לחייליהם

"סופת מדבר", קוסובו ואתגר השינוי

כל זרוע בצבא ארה"ב משמרת בקנאות את עצמאותה ומעכבת בנייה של כוח רב-זרועי אמיתי. העובדה שהכוחות האמריקניים השיגו ניצחונות מוחצים במלחמת המפרץ ובמלחמת קוסובו מפריעה להם להבחין בליקויים הבסיסיים שחשפו מלחמות אלה באופן הפעלתם

חינוך וביטחון - ניגודי אינטרסים?

צה"ל סובל ממצוקת כוח אדם במקצועות הטכנולוגיים, וקצינים בכירים תוקפים את מערכת החינוך על שאינה מעמידה יותר בוגרים בתחומים אלה. להתקפות האלה אין מקום: למערכת החינוך יש משימות רבות וסבוכות, אך הכשרת כוח אדם לצבא אינה אחת מהן. את הבעיה הזאת צריך צה"ל לפתור בכוחות עצמו

הלחימה בעימות המוגבל- טקטית, זו אותה הגברת

ברגע שנוצר מפגש פיזי בין שני כוחות יריבים, הרי מהבחינה הטקטית אין זה משנה מדובר בקרה במסגרת עימות מוגבל או במסגרת מלחמה כוללת. בכל מקרה חייב המפקד ברמה הטקטית לפרש במהירות את המציאות ולהגיב באופן מיידי

סיוע אווירי קרוב - המודל האמריקני

הניסיון לעצב דוקטורינה שתתאים לכלל חילות האוויר בעולם מוטעה מיסודו. לכל כוח אווירי ישנן משימות המיוחדות לו, הנובעות מהראייה האסטרטגית של המדינה המפעילה אותו. לפיכך אין לפסול שימוש בכוח אווירי במשימות של סיוע אווירי קרוב. למשל, גודלו העצום של חיל האוויר האמריקני, תקציבי הענק העומדים לרשותו לאימון ולפיתוח וכן המגוון הרחב של המטוסים שבשירותו מאפשרים לו לפעול במשימות של סיוע אווירי קרוב ללא כל פגיעה במשימות אסטרטגיות. תגובה למאמרו של תא"ל (מיל) שלמה שש, "השתתפות מטוסי הקרב בקרב היבשתי הקרוב" (מערכות 379-378, ספטמבר 2001)

לחימה אסימטרית במוגדישו

קרב הדמים, שבו הסתבכו הכוחות המיוחדים של ארה"ב ב-3 באוקטובר 1993 במוגדישו, בירת סומליה, חולל מהפך של ממש במדיניות ההתערבות הצבאית של ארה"ב . בעקבותיו החליטו האמריקנים כי לעולם לא יתערבו שוב בסכסוך כלשהו מסיבות הומניטריות, אלא רק אם יש להם אינטרס חיוני. הספר "נץ שחור הופל במוגדישו" (יראה בקרוב אור בהוצאת מערכות), העוסק בקרב הדמים הזה, מהווה מסמך חשוב בתחום הסבוך של הפעלת כוחות סדירים נגד כוחות חתרניים בנוכחות אוכלוסייה עוינת

מבצע ענבי זעם

באביב 1996 בתגובה לירי קטיושות בלתי פוסק ופיגועים נוספים מצד חזבאללה, צה"ל יצא למבצע "ענבי זעם". הוא פועל בהגיון שונה ממבצעים אחרים של צה"ל בלבנון והיה מבוסס כמעט אך ורק על פעילות של כוחות מיוחדים. צוותים קטנים של כוחות קומנדו התפרסו בעורף האויב ועסקו בציד חוליות מחבלים והכוונת חיל האוויר לפגיעה בהם. בפועל המערכה נראתה כ"שדה קרב ריק" בו כוחות קומנדו קטנים נלחמים בכוחות גרילה. בפרק מסביר אלוף (מיל') עמירם לוין, מי שהיה אלוף פיקוד צפון ומתכנן המבצע את היתרונות של מבצע מסוג זה, וערן ברקת מספר איך זה נראה כלוחם בשטח