מציג עמוד 56 מתוך 3591 תוצאות
מג'ורג' וושינגטון לדניס מהן: ראשית ההשכלה הצבאית בארצות הברית
"ברירת שמשון" - ניתוח קרבות המרד בגטו ורשה
אף שללוחמים היהודים בנטו ורשה לא הייתה השכלה צבאית פורמלית, מתברר שהם פעלו על־פי היסודות, הכללים, העקרונות והתורות שנלמדים באקדמיות הצבאיות. מעבר לכך הם הפגינו רוח לחימה יוצאת מגדר הרגיל – גם כאשר הגטו כולו עלה בלהבות, והמערכה הייתה אבודה
כוחות מיוחדים בסדר כוחות חטיבתי - רג'ימנט הריינג'רס 75
אחת השאלות שבה מתחבט צה"ל היא אם להקים יחידות חי"ר שיתמחו במשימות ספציפיות (לוחמה זעירה, לוחמה בעצימות גבוהה, לחימה בשטחים, לחימה בלבנון) או לאמן יחידות שיוכלו לבצע כל משימה שתוטל עליהן. הדוגמה של רג'ימנט הריינג'רס 75 מלמדת שהאמריקנים העדיפו ללכת בדרך של יחידה לכל משימה
איגוף ימי ב־1192: ריצ'רד לב הארי נוחת ביפו ומביס את צלאח א־דין
עליונות מוחצת בים, כוח אש עדיף ומנהיגות מופתית הקנו לצלבנים ניצחון גדול על המוסלמים ביפו למרות נחיתותם המספרית הבולטת
נאומי הניעה לעידוד רוח הלחימה - מהעת העתיקה ועד למלחמות ישראל
מאז ומעולם נהגו מנהיגים ומצביאים לשאת דברים בפני לוחמיהם בטרם יצאו לקרב. נאום מוצלח מאפשר לחזק את רוחם של החיילים, לנסוך בהם ביטחון ביכולתם ואמונה בצדקתה של המשימה ולהניע אותם ללחימה בשדה הקרב
רוח הפקודה והשפעתה על ביצוע המשימה
ההסתבכות המפורסמת בסולטאן יעקוב נבעה בעיקר מכך שמפקד הגדוד נע לתוך המערך הסורי בהסתמך על רוח הפקודה של מפקד הגיס. הפקודה הזאת ניתנה אף שתמונת המצב בשטח לא הייתה ברורה
אידיאולוגיה הרסנית: כך סירס סטלין את הצבא האדום
מרגע הקמתו של הצבא האדום ראתה בו המפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות אחת מהזרועות המהפכניות שלה, ולכן גם אילצה אותו לאמץ תורות לחימה שעלו בקנה אחד עם הפרשנות שלה למרקסיזם. ההתערבות האידיאולוגית הבוטה הזאת הייתה הרת אסון לצבא האדום
העוצמה שברכות - ניהול אפקטיבי באמצעות דיאלוג
ניהול שיתופי פעולה, משא ומתן וקונפליקטים הוא חלק בלתי נפרד מתפקידו של מנהל בכל ארגון היררכי. אם התהליכים האלה אינם מנוהלים נכון, עלולים נזקיהם להיות כבדים. מפקדים רבים נוהגים להתעלם מקונפליקטים פנימיים או לפתור אותם בהליך של בוררות. ההתעלמות היא האסטרטגיה ההרסנית ביותר, אך גם הבוררות מזיקה לארגון בטווח הארוך. הפתרון הרצוי הוא שימוש בכלים שיתופיים: דיאלוג, גישבור (שילוב של גישור ושל בוררות) ומשא ומתן פנים-ארגוני
לא רק האנשים אחראים
כיום מוטלת מרבית האחריות בתחום הבטיחות בצבא על הגופים המפעילים את הכוחות. הגישה הזאת אינה יכולה למנוע לחלוטין תאונות, שכן במוקדם או במאוחר יעשה הגורם האנושי טעות כלשהי. מדיניות בטיחות כוללת צריכה להטיל לפחות מקצת האחריות לבטיחות גם על בוני הכוח. במילים אחרות: יש לתכנן את האמצעים ואת הכוחות מראש כך שיהיו סלחניים לטעויות אנוש. נוסף על כך חובה להגדיר קריטריונים ברורים לשם ניהול סיכונים אפקטיבי