לוחמה מבוזרת ומולקולה דינמית

מלחמה נחושה או הפגנת סרק?

בקרב המפקדים והחוקרים של מלחמת יום הכיפורים - הן הישראלים והן המצרים - ישנה מחלוקת עמוקה בנוגע לשאלה אילו יעדים רצו המצרים להשיג במתקפת 14 באוקטובר 1973. השאלה המרכזית היא אם המתקפה הזאת הייתה מאמץ אמיתי של המצרים להגיע למעברי ההרים בסיני ואף מעבר להם - בהתאם לתוכנית המלחמה שלהם - או שמדובר היה במראית עין של מאמץ אופנסיבי שנועד רק לרצות את הסורים

מדע המדינה במשנתו הצבאית של סון טסו

ספרו של סון טסו "חוכמת המלחמה" כולל כמה התייחסויות לנושאים הנמצאים בנקודת הממשק שבין מדע המדינה לתורת הלחימה. בין היתר הוא מתייחס לנושאים כמו דעת הקהל, כלכלה וצבא, יחסי ממשל-צבא ומדיניות החוץ. התמונה המצטיירת מהם בנוגע לסון טסו היא של הוגה דעות פרגמטיסט

ההשלכות של נסיגת צה"ל מדרום לבנון על יישובי קו העימות

אם מסכמים את ההשפעה של נסיגת צה"ל מדרום לבנון על כל מרכיבי החיים של התושבים ביישובי קו העימות, עולה המסקנה שהתועלת שהופקה מהמהלך - עד לפרוץ מלחמת לבנון השנייה - הייתה גדולה מהנזק שנגרם. מרכיב מרכזי במסקנה הזאת הוא החיסכון שהושג בחיי אדם

אידיאולוגיה הרסנית: כך סירס סטלין את הצבא האדום

מרגע הקמתו של הצבא האדום ראתה בו המפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות אחת מהזרועות המהפכניות שלה, ולכן גם אילצה אותו לאמץ תורות לחימה שעלו בקנה אחד עם הפרשנות שלה למרקסיזם. ההתערבות האידיאולוגית הבוטה הזאת הייתה הרת אסון לצבא האדום

התרעה במבחן

מיחידים ליחידה

הסורים על הגדרות

שלושה מיתוסים על המלחמה בלבנון

במאמרו ”לאן נעלם התמרון“ )מערכות 420-421 ) מנסה תא“ל איתי ברון להסביר מדוע נמנע צה“ל מלתמרן במלחמת לבנון השנייה. אולם הסבריו נשענים על שלושה מיתוסים שהגיע הזמן לנפצם

לאן נעלם התמרון?

בעקבות מלחמת לבנון השנייה מכים רבים בצה”ל על חטא העדפתה של האש על פני התמרון, והצבא - כך נראה - חוזר לתפיסת ההפעלה המקורית שלו שבמרכזה עמד המהלך המתמרן של כוחות היבשה. אבל הנסיבות שהביאו להעדפת האש על פני התמרון - ובהן שינויים עמוקים בחברה הישראלית ובסביבה האסטרטגית שבה פועלת ישראל - לא נעלמו, וספק אם חזרה לתפיסת ההפעלה שפותחה בשנות ה-50 וה-60 ולצורת תמרון שעוצבה בדמותה של מלחמת יום הכיפורים היא אכן התשובה הנכונה לאתגרים הנוכחיים של ישראל