הפרדוקס של הפיקוד הבכיר: בין מנהיגות לביורוקרטיה

קצינים בכירים מצווים להכין את מפקדותיהם ואת יחידותיהם לאתגרי העתיד, ולשם כך עליהם להוביל תהליכי שינוי מורכבים. לעומת זאת, ארגונים גדולים מאופיינים בביורוקרטיה המוכוונת ליציבות. המאמר דן במתח הזה, מנתח את ביטוייו בצה"ל ומציע כיוונים לפתרון

שובו של הפתחלנד

בשנים הקרובות צפויים האזורים שגובלים בישראל להפוך לשטחי הפקר שבהם שולטים ארגוני טרור - כפי שהיה הפתחלנד בזמנו. זהו מצב שטומן בחובו סכנות רבות שלקראתן יש להיערך כבר עתה

לקחים ממג״ד למג״ד

הכותב קורא לשיח מקצועי בין מפקדים מכהנים לבין עמיתים ופקודים בעבר ובהווה

פיקוד משימה

פתרון משמיים

בניגוד לטענתו של תא"ל (מיל') ד"ר דב תמרי ("הכוח האווירי לאן?", מערכות 437 , יוני 2011) ישראל השתמשה בעבר - יותר מפעם אחת - בכוח אווירי בלבד כדי לפתור בעיות אסטרטגיות קשות

הכוח האווירי לאן?

ישראל משקיעה הון רב בבניית חיל אוויר גדול וחזק אף שיעילותו פוחתת בעימותים שבהם היא מעורבת ב-30 השנים האחרונות - נגד ארגונים לא מדינתיים שתפיסת הלחימה שלהם היא טרור של טילים ושל רקטות נגד אזרחים. בתנאים הפוליטיים שישראל בחרה לדבוק בהם - הפעלת כוחות אוויר נגד אותם הארגונים מסבכת אותה שוב ושוב בזירה הבין-לאומית. האתגר של חיל האוויר הוא לשמור על הרלוונטיות שלו באמצעות גיבוש תפיסות הפעלה חדשות ומימושן

הגדרת האויב בלחימה בטרור

על פי המקורות היהודיים, כל מלחמה - כולל מלחמה בטרור - היא מאבק בין קולקטיבים. הנגזרת של הנחת היסוד הזאת היא עקרון האחריות הקולקטיבית שמוטלת גם על מי שאינו לוחם באופן אישי ואף מתנגד ללחימה. מכאן ההיתר המקובל ביהדות - וגם במשפט הבין־לאומי - לפגיעת אגב באזרחים במהלך לחימה

המלחמה הסובייטית באפגניסטן

מלחמה ללא אות

מאזניים וחרב