יחס הוגן

אחראי ושקול

מוטרד תמיד

השפעת התאוריה הצבאית הרוסית על בניין הכוח

ערב המלחמה עסק הצבא הרוסי בבניין כוח למלחמה בעצימות גבוהה נגד נאט"ו ולמלחמות מקומיות שבהם יצטרך להתערב באופן צבאי. לשם כך השתנה מבנה כוח האדם של הצבא והוגדל מספר החיילים המקצועיים הנמצאים בכשירות יותר מבעבר. נוסף על כך נוצרו הצק"גים ואוישו בתקנים שחלקם לא מתאימים לפריסה במלחמה. את ההשלכות הצבאיות למדיניות זו אנו רואים באוקראינה

פלטפורמות בלתי מאוישות: ההבדלים בהצטיידות בין הצי האמריקני וחיל הים הישראלי

השתנות טכנולוגית, לחימה רב־ממדית, מהפכת המידע וכניסת מאפייני לחימה רובוטיים ובינה מלאכותית מצריכים תפיסת לחימה שונה מזו הנהוגה כיום. פלטפורמות ימיות בלתי מאוישות הן חלק הכרחי במענה הנדרש בשדה הלחימה העתידי, והתנאים הבשילו לצאת ולממשן

להגיע ולהשפיע: על הצורך בעדכון בתמרון

האיום המחודש על הגבול מתכתב עם מגמות בעולם, שכן מלחמות הכוללות עימות על הקרקע לא פסו מן העולם, לא באירופה ולא באסיה. תמרון הוא אחד הכלים שמשנים את הווקטור, ואי אפשר להפריט מהמקורות השונים את ההכרעה וההרתעה במעגל הראשון, בעיקר לעולמות האש. ללא יכולת תמרון ומחויבות למימושו – לא נוכל להכריע

הקדמת ראש אמ“ן

מאפיינים מנטליים של הגנה בבט"ש

האתגר: המעבר מאימון לבט״ש טומן בחובו אתגרים מנטליים רבים שיש להתכונן אליהם מראש: הוא יוצר חוסר אורגניות במבנה הכוחות; צורך לשתף פעולה בין כוחות שלא רגילים לכך ושיש להם השקפות מבצעיות שונות; מציאות מורכבת שבה הפעילות, שנתפסת כהגנתית, כוללת לעיתים מעבר גדר/מחסום; התפוגגות מהירה של הדריכות והמתח המבצעי; ריבוי איומים אשר מפחית את תחושת המסוגלות ומקשה על שמירת דריכות גבוהה בנוגע לכלל האיומים; דמוניזציה של מצבים מבצעיים כמו מנהרות ורחפנים; קשיים בהבנת הוראות הפתיחה באש עקב ריבוי שטחים ״אפורים״ שיוצרים חוסר בהירות ותחושת תסכול; מגע רב עם אזרחים; ועוד.

כיצד מיישמים שינויים בבניין הכוח בעידן הנוכחי ובארגונים מורכבים

האתגר: פרק זה דן באתגרים קיימים בתהליכי שינוי בבניין כוח יבשתי. הפרק מצביע על מספר אתגרים הנובעים משינויים משמעותיים בתהליכי בניין כוח, בעיקר תהליכים המתרחשים ״מלמעלה למטה״: פגיעה בזהויות ארגוניות (חיליות, יחידתיות וכדומה) וכחלק מכך הצורך בהתגברות על אתוסים רבי שנים, קושי בעבודה משותפת, ריבוי אינטרסים מנוגדים, התגברות על נטייה של כל יחידה לראות את צרכיה שלה ולא את התמונה הרחבה, קושי בהגדרת מטרות משותפות וביצירת שפה משותפת, חוסר יכולת לקבוע ממדי הצלחה, ועוד.

דבר העורך