ספר דיגיטלי: היבטים יישומיים בעבודת המטה של המערכת המקצועית בצה"ל

עבודת המטה מלווה אותנו כחלק אינטגרלי מתהליך התכנון וקבלת ההחלטות בצבא בעיתות לחימה ובתקופת ההתכוננות למלחמה. לתהליך עבודת המטה במערכת המבצעית גובשה תורה כחלק מתורת הפו"ש המוטמעת ביחידות המבצעיות. תורה זו מסדירה הלכה למעשה את הרציונל הנדרש לצורך ההכנות לפני הקרב ולניהולו. לצד המערכת המבצעית קיימת ופועלת המערכת המקצועית העוסקת בעיקר בבניין הכוח והקיום השוטף. המפעילים, המפתחים והמובילים מערכות אלה הם המטות השונים בצבא, ובהם כמובן קציני המטה. חלק גדול מהפעילות מתבצע בגופים אלה, ולתוצרי פעילות זו יש השלכות משמעותיות על עתיד הצבא. על אף כל אלה, לא נכתבה תורה לתהליך עבודת המטה של מערכת זו. מטרת הספר היא להעלות על הכתב חלק מהתורה שבעל פה בתחום עבודת קצין המטה, המשרת במפקדות מערכת בניין הכוח, ולעורר את השיח בסוגיות הקשורות לתהליכי החשיבה בעבודת המטה, האתיקה והדילמות של קצין המטה הבכיר ועוד. איך לקרוא בספר? לקריאת הספר בפורמט דפדוף יש ללחוץ על "דפדוף בגיליון". להורדת הספר יש ללחוץ על "הורדת PDF". לקריאת כל פרק בנפרד יש לגלול למטה. קריאה מהנה

תרומת מאיר שמגר ומורשתו לעיצוב חוק השיפוט הצבאי ולחיזוק מערכת המשפט הצבאית

חוק השיפוט הצבאי שנחקק ב־1955 אימץ את הגישה לפיה מערכת המשפט הצבאית פועלת במנותק מהמערכת הכללית, ובנושאים מסוימים הוענקו למפקדים סמכויות שאפשרו להם להשפיע על ההליכים. בחלוף עשרות שנים מפעילות ועדת שמגר, ומקבלת תיקון 17 לחוק השיפוט הצבאי, ניתן לומר שהעקרונות שלאורם פעלה הוועדה היו חיוניים ותרמו להבטחת עצמאות מערכת המשפט הצבאית

קווים לדמותו של המקצוע הצבאי בצה"ל

המקצוע הצבאי הוא מקצוע ככל מקצוע המוכר בעולם התעסוקה והאקדמיה, וכולל ידע עיוני ומעשי הנדרש כדי להפעיל עוצמה צבאית ולבנות אותה. עם זאת, נכון היה להקדים את הגדרתו כתחום ידע מעשי להגדרתו כאקדמי שכן אין הוא נבחן בהישגים מדעיים בעולם האקדמי, אלא בניצחון במלחמה

אימון מדריכי־צבא

ההכוונה הצבאית של מערכת הלימודים בבתי הספר בתחילת שנות ה־50

המלחמה המודרנית, כפי שנתפסה במחלקת תכנון בצה"ל, היא מלחמה טוטלית בין אומות, כלכלתן, משקיהן וכוחותיהן החומריים והנפשיים, הקיימים בפועל והפוטנציאליים. לכן תכנון המלחמה הוא "תכנון היצירה והארגון של הפוטנציאל הלוחם הכללי", לקראת התמודדות צבאית והשגת המטרות האסטרטגיות של המדינה. השאלה מהם מרכיבי העוצמה הלאומית העסיקה את המחקר האקדמי במהלך השנים. חוקרים שונים הצביעו לא רק על גורמים מוחשיים כגון גודל האוכלוסייה, תל"ג, ייצור תעשייתי, גודל הצבא ועוד, כגורמים המשפיעים על פוטנציאל העוצמה הלאומית, אלא גם על גורמים מופשטים כגון המוטיבציה הלאומית, התרבות, המדע, סוג המשטר, חינוך, יעילות בירוקרטית ועוד. בצה"ל ראו את מערכת החינוך כחלק מהותי בפוטנציאל הלאומי של ישראל, וככלי מרכזי בעיצוב הנוער בארץ, הכשרתו והפיכתו לחייל טוב וממושמע לא רק מבחינת כושר פיזי ומוטיבציה עזה להילחם ולשרת, אלא גם מבחינת השכלה. בהתאם לכך ביקשו בצה"ל להתערב בתוכנית הלימודים ולעצבה בהתאם לדרישות הביטחון, הן מבחינת כושר ומוטיבציה והן מבחינת מקצועות לימוד רלוונטיים עבור הצבא.

עדכון תוכנית הפקמ"ב בכוחות היבשה - למה צריך לעדכן ומדוע זה הכרחי

עדכון תבנית הפקמ"ב נובע בעיקר מפערים מקצועיים ותפיסתיים, ואין לראות בו ככזה הנובע מהרצון לחדש בשם החדשנות. ההטמעה אינה נעשית רק במסירת הפקודה העדכנית למפקדים ולבסיסי ההכשרה, אלא מחייבת עיסוק אמיתי של המפקדים והמדריכים, אשר מתחיל בלימוד השינוי ומהותו, ממשיך באימוץ השינוי באופן אישי ואחר כך בהטמעתו בתוכניות ההכשרה, באימונים, בתכנון המבצעי ובלחימה בפועל

לאיזון בפיתוח מחשבתנו הצבאית

מטרת מאמר זה היא לנסות לבחון את תהליך התפתחות המחשבה הצבאית בצבאנו אגב ניתוח הגורמים המעצבים אותה ולעמוד על השתקפותה בהתהוות תורת הלחימה שלנו

מוכנות הצבא - ניתוח מושגי

מה ההבדל בין מוכנות מבנית של הצבא למוכנות מבצעית, ומדוע קיימת סתירה בין פיתוח אמצעי לחימה מרכזיים לטווח הארוך לבין שמירה על כשירותו המבצעית של יחידות לוחמות?

מדוע לא יישם הצבא האדום את דוקטרינת "הקרב העמוק" ב-1941?

אף שהוגי דעות צבאיים של הצבא האדום יצרו כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת את דוקטרינת "הקרב העמוק", שנחשבת לרלוונטית גם עתה , בראשית המאה ה-21, הרי שבשלבים הראשונים למלחמת גרמניה- בריה"מ היו אלה דווקא הגרמנים שישמו אותה. המאמר מונה כמה מהסיבות לכך שב-1941 לא היה הצבא האדום בשל ליישום "הקרב העמוק": החל ממחסור קריטי במשאיות ובנגמ"שים, דרך בעיות מבניות וכלה בעובדה שרוב המגויסים היו בלתי מיומנים בהפעלת כלי הנשק שעמדו לרשותם

צמיחתו ההיסטורית של החינוך הצבאי,ומקומו של קצין החינוך בצה"ל

בבסיסו של החינוך הצבאי יש שני דגמים של קציני חינוך: קצין מטה העוסק בעיקר בהסברה ובערכים, וקצין עוזר העוסק בעיקר בהווי ובידור. בשנים האחרונות מנסה חיל החינוך להתמקצע ולהגדיר באופן ברור יותר את תפקידו של קצין החינוך. הגדרה נכונה היא צו השעה, וראוי שצה"ל, ולא רק חיל החינוך, ייתן עליה את הדעת