מציג עמוד 239 מתוך 4191 תוצאות
קיים קושי רב במדידה איכותנית של פעולות טקטיות ובהערכתן, בשל המשתנים הרבים המשפיעים על התוצאה המבצעית של כל פעולה. חרף הקושי הרב ותחת השאלה הפילוסופית האם המלחמה היא מדע או אומנות, אפשר לייצר יכולת מדידה מסוימת דרך מדדי תפוקה איכותיים ורלוונטיים במהלך המלחמה
תפיסת ביטחון לשגרה כוללת שני סוגים של פעילות התקפית שאינה לצורך מאמץ ההגנה: תקיפות מב"ם ופעולת סיכול אלימה. העובדה שתקיפת הכור בסוריה הייתה בסופו של דבר חשאית, עלולה ליצור רושם כאילו היה מדובר בפעולת המב"ם הראשונה. עם זאת, ההיגיון הבסיסי מאחוריה היה של פעולת סיכול אלימה
מעורבותם של מדינאים בתהליך בניין הכוח חיונית, ולא רק כחותמת למה שהצבאות שלהם רוצים, שכן בידיהם האחריות לקביעת יעדיה של המדינה ובניין הכוח הצבאי הנגזר מהם. המילה האחרונה היא תמיד אצל מי שהכדור נעצר אצלו – גם אם, לפעמים, הוא מקבל החלטות שאינן לרוחם של רוב אנשי המקצוע שלו
בעת רעידת אדמה, המענה המידי לנפגעים הקלים לוקה בחסר, ועד להתארגנות וריכוז כוח אדם והציוד להקמת האס"לים עלולים לשלוט הכאוס ואי הוודאות. יש לבחון מחדש את התפיסה העושה שימוש בנט"רים בכלל, תוך שילוב הגורמים המעורבים לטובת מענה טוב יותר בהתמודדות הצפויה בשעות הראשונות לאירוע
במקום הגישה המסורתית, הרואה בטנק מערכת שמייצגת סינתזה של יסודות המיגון, הניידות ועוצמת האש, מתוכנן טנק "המרכבה" על פי גישה חדשה
יציאת מצרים וסוריה למלחמת יום הכיפורים נתפסת ככישלון הבולט ביותר של ההרתעה הישראלית. המחבר מציע מסגרת מיון לארבעה סוגי הרתעה על פי מטרותיה
ההפתעה של לוחמי השריון הישראלים מהופעת טילי הסאגר, כמו גם כישלונו של המודיעין הישראלי להתריע כראוי על מלחמת יום הכיפורים לא נבעו ממחסור במידע אלא מאי ניצולו הראוי של מידע שהיה זמין
השתלטות של מינוחים עמומים על הדו שיח בצבא הוא מתכון בדוק לצרות - תגובה למאמרו של צבי לניר (מערכות 365)
על ספרו של אבי וייס "בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים", ההוצאה לאור משרד הביטחון
החשיבה הצבאית המקובלת תופסת את המלחמה ואת הצבא כ"מערכות פשוטות" המתנהלות על פי לוגיקת על אחת. מאמר זה בוחן את השלכותיה של תפיסה זו כאשר היא מיושמת בעימותים נמוכי עצימות