מציג עמוד 228 מתוך 9126 תוצאות
כניסתן של מערכות השליטה והבקרה במסגרת פרויקט הצי"ד - צבא היבשה הדיגיטלי - מקילה על הרמות הממונות לפקח על הרמות הכפופות ולשלוט על כל צעד שהן עושות. הסכנה היא שמהמפקדים תישלל כמעט לגמרי עצמאות הפעולה
בדו"ח המסכם על מלחמת לבנון השנייה מציינת ועדת וינוגרד שצה"ל יכול היה להפיק תועלת הרבה יותר גדולה מהיחידות המיוחדות שעומדות לרשותו. את העובדה שהוא לא עשה זאת מייחסת ועדת וינוגרד לכשל מבני
לעיתים קרובות אנחנו מפעילים כוח צבאי כדי לשכנע את האויב להימנע מהתנהגות שהיא שלילית בעינינו. המאמר בוחן - באמצעות מחקרים פסיכולוגיים קלסיים - מתי הפעלת הכוח תהיה יעילה ומתי לא תשיג את מטרתה
התחקירים בצה"ל מתמקדים בכשלים ונמנעים מלבחון הצלחות. כתוצאה מכך הולכים לאיבוד הרבה מאוד לקחים חשובים. לכן מן הראוי שצה"ל יבחן את ההתמקדות של התחקירים שהוא מנהל
באמצעות פרסום מידע שקרי משדה הקרב מנסים אויביה של ישראל לקעקע את הלגיטימציה שלה ולכבול את ידי צה"ל. התשובה למאמץ הזה היא הקמתו של מערך לתיעוד מבצעי שיחשוף את שקרי האויב
ישנם הטוענים שבעידן הקשרים הישירים בין ממסדים ביטחוניים של מדינות אין כבר צורך בנספחים צבאיים. אבל בסופו של דבר אין תחליף לקשרים האישיים שיוצר הנספח הצבאי עם ראשי הממסד הביטחוני בארץ שבה הוא משרת
בגן אנחנו מקדישים את מרב הזמן כדי להכין את הילד לבית הספר היסודי; בבית הספר היסודי אנחנו מקדישים את מרב הזמן כדי להכינו לתיכון; ובתיכון - כדי להכינו לצבא. מרוב הכנות לעתיד אנחנו שוכחים את ההווה, והתוצאה היא תהליך הכשרה פגום - גם לקראת השירות בצבא
עד היום נקט צה"ל קו נוקשה ובלי מתפשר שלפיו אין לדון בזכאות לצל"שים באיחור של שנים רבות. עמדתו היא שכל המלצה צריכה להיות נידונה זמן קצר לאחר האירוע המדובר. המאמר הזה מסביר מדוע ראוי בכל זאת לדון בהמלצות לצל"שים גם לאחר שנים רבות
הספר "צ-817831 - טנק ומפקדו בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים" הוא מסע בנתיב החיים של האזרח הישראלי הממוצע, איש המילואים, שנאלץ לשמור על כשירות קרבית במשך עשורים ולהתגייס לתופת של מלחמת יום הכיפורים
בספר "בעיניים פקוחות, ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?" )כינרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור, 2011 )מציג צבי זמיר, ראש המוסד במלחמת יום הכיפורים, את גרסתו למחדל הנורא ההוא. התרומה החשובה ביותר של הספר היא התיאור שהוא נותן ליחסיו עם "הטוב שבסוכנים", אשרף מרואן ועם ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר