מציג עמוד 19 מתוך 327 תוצאות
המבנה הזרועי של הצבא האמריקני גורם מטבע מבנהו להנצחת עצמו, ולכן הוא מתקשה ליצור חדשנות בהיבט של השילוב הבין-זרועי. לשעם כך החלו בניסויים המשולבים, שהם תהליך של תגלית ביחס ליכולות ולרעיונות חדשניים בתחום המבצעים המשולבים. מדובר בתהליך מתמשך לחקירת צירופים חדשניים של מבנים ארגוניים, של אמל"ח ושל תו"ל כדי להעריך את ישימותם, לבחון את יעילותם ולזהות את מגבלותיהם
כיצד יכול כוח קטן לגבור על כוח גדול וחזק ממנו משמעותית? על השאלה הזאת מנסה לענות תיאוריית ''העליונות היחסית'' שניסח האדמירל האמריקני, ויליאם מקרייבן. הוא מבסס את התיאוריה שלו בין השאר על אחד המבצעים המפורסמים ביותר לשחרור חטופים – מבצע אנטבה. במהלך הפרק אנחנו משחזרים את תכנון המבצע ואת רגעי השיא שלו, יחד עם מתכנן הפעולה מוקי בצר והלוחמים הראשונים שפרצו לטרמינל באנטבה ומנתחים את מהלך המבצע לפי תיאוריית העליונות היחסית.
באביב 1996 בתגובה לירי קטיושות בלתי פוסק ופיגועים נוספים מצד חזבאללה, צה"ל יצא למבצע "ענבי זעם". הוא פועל בהגיון שונה ממבצעים אחרים של צה"ל בלבנון והיה מבוסס כמעט אך ורק על פעילות של כוחות מיוחדים. צוותים קטנים של כוחות קומנדו התפרסו בעורף האויב ועסקו בציד חוליות מחבלים והכוונת חיל האוויר לפגיעה בהם. בפועל המערכה נראתה כ"שדה קרב ריק" בו כוחות קומנדו קטנים נלחמים בכוחות גרילה. בפרק מסביר אלוף (מיל') עמירם לוין, מי שהיה אלוף פיקוד צפון ומתכנן המבצע את היתרונות של מבצע מסוג זה, וערן ברקת מספר איך זה נראה כלוחם בשטח
המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים מבית גלי צה"ל ומערכות מחבר בין סיפורי קרב עוצרי נשימה לתיאוריה צבאית כדי לשפוך אור חדש על המבצעים שעיצבו את האתוס של צה"ל. בפרק השישי: מבצע "רביב". לאחר תום מלחמת ששת הימים החלו אירועים רבים ואלימים שיקבלו את השם: מלחמת ההתשה. חזית מלחמה זו הייתה תעלת סואץ, כאשר הגדה המזרחית שלה מוחזקת על ידי צה"ל והמערבית בידי המצרים. חילופי המהלומות בין הצדדים, שרצו להישאר מתח לסף המלחמה, התאפיינו בשורה של מבצעים נועזים ומלאי דמיון. מבצע "רביב" היה אחד היצירתיים ביותר שבהם. בפרק ננסה להבין בעזרת מפקד כוח השריון במבצע, אלוף (מיל') יעקב לפידות, מה הוביל את צה"ל לצאת למבצע הזה, מה עבר על הכוח בשטח ומה היו תוצאותיו. נשוחח גם עם בוריס דולין, מומחה לביטחון בין־לאומי ומחבר הספר "חומת סואץ", שעוסק במעורבות של ברית המועצות במזרח התיכון בימי מלחמת ההתשה. נשמע ממנו על המלחמה שהסובייטים ניהלו מול ישראל באותן השנים, איך השפיע עליה מבצע "רביב" וכיצד הפעילות הסובייטית עיצבה, בסופו של דבר, את מאזן הכוחות במלחמת יום הכיפורים
במהלך "חרבות ברזל" הבנו במערכות את חשיבות הנגשת המידע המקצועי לכוחות בשטח בצורה נוחה ויעילה – בכתב ובשמע. לפניכם פודקאסטים שהקלטנו בעת הלחימה ונוגעים בסוגיית הלמידה המבצעית מכמה זוויות
לוחמת המשפט המתקיימת בהקשרים הנוגעים למלחמת רוסיה-אוקראינה, עשויה להוביל לפיתוח מנגנוני אכיפה יעילים יותר נגד מדינות הנחזות כמפירות את דיני העימות המזוין ולהוביל לקידום פרשנות לאותם דינים שתצמצם את חופש הפעולה המבצעי. חשוב לעקוב אחר ההתפתחויות, להעריך כיצד עשויות יריבותיה של ישראל לנצל התפתחויות אלה נגדה בהקשרי לחימה עתידית ולבחון כיצד נכון להיערך
תפיסת הפו"ש בצבא הסובייטי, ולאחריו בצבא הרוסי, שונה מזו הנהוגה בצבא המערבי. הצבא הרוסי רואה חשיבות רבה בפיקוד קשיח, מדעי באופיו ברמה הטקטית, ובצמצום מרחב העצמאות של המפקד ככל שדרג הפיקוד שלו נמוך יותר. בעשרות השנים האחרונות מנסה צה"ל להטמיע תפיסות פיקוד מערביות. בחינת המקומות שבהם תפיסות מזרחיות עשויות להשתלב בתוך התפיסה הצה"לית עשויה להועיל
מבחינות אסטרטגיות, מערכתיות וטקטיות רבות מלחמת רוסיה-אוקראינה דומה יותר למלחמת העולם הראשונה מאשר למהפכה בעניינים צבאיים שהבטיחו ההוגים. המלחמה חירבה כמה תיאוריות בנוגע להשפעה הצפויה של מגוון טכנולוגיות חדשות, ולעובדה שצבאות קטנים המבוססים על גיוס מתנדבים בלבד יספיקו כדי להכריע מלחמות. לפיכך מבט לעתידה צריך להיעשות בצניעות
הלחימה בערים אורכת זמן רב מאוד, ודורשת משאבים חומריים ואנושיים גבוהים יותר; שני הצדדים לומדים במהלך הקרבות, אך בשל השחיקה של כוח האדם והמשאבים ושינויים ביעדים האסטרטגיים המדיניים היא מוגבלת בזמן ובמרחב; הלקחים שנלמדו בקרבות ההגנה לא מתאימים דיים לקרבות התקדמות והתקפה. שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה: על לחימה ששני הצבאות דמיינו, ולא תאמה את המציאות בשטח
״לא בכדי אמר הרמטכ״ל שהמלחמה מתקיימת בשטח מורכב, ולכן תימשך חודשים רבים. מול אויב מבוזר שנלחם בשיטות לחימה של בריחה ואין לו מרכזי כובד ברורים - אתה צריך להתמודד עם כל מרכיב בנפרד. אנחנו לא במלחמה כמו ב-73׳. זה עקב בצד אגודל, בית בית, סמטה סמטה, וככה מגיעים להישג. בסוף יש מדדים, היבטים פרקטיים שעליהם אנחנו נשענים. לדעת בכמה מנהיגים פגעת, כמה תשתיות הרסת, כמה אויב השמדת. זה לא body count במובן של וייטנאם, אלא שההישג המצרפי שכלל הכוחות - אוויר, ים ויבשה - מביאים מהשטח, מתורגם בסוף להישג מבצעי. כשאתה מצליח להביא את כל הגורמים לשולחן ועושה איתם מופעי למידה קבועים, וחיל הים שומע את האתגרים של היבשה ושל חיל התקשוב - מתפתח תהליך משותף שהוא מכפיל כוח״. אל"ם גלעד אברילינג’י, ראש מחלקת תו״ל, הדרכה ומפקדות באגף המבצעים, בריאיון ל"קול המערכות" על הלמידה המבצעית המטכ״לית