מנגנוני ההבסה - כיצד מנצחים במלחמה?

הכשרת כוחות לתעסוקה מבצעית - הדוגמה של המרינס

יחידות המרינס מוצבות לסירוגין באפגניסטן ובארה"ב: 7 חודשים באפגניסטן, לאחר מכן 14 חודשים בארה"ב וחוזר חלילה. לפני חזרתה של יחידת מרינס לאפגניסטן היא עוברת סדרה של אימונים ששיאם תרגיל מסכם בדגם של עיר אפגנית שנבנתה במדבר מוהבי שבקליפורניה

לחימה תחת אש: ערכים, פוסט-מודרניזם, ומה שביניהם

אם אכן נכונה הטענה שהמוטיווציה של החיילים להילחם נובעת אך ורק מחששם להתבזות בפני חבריהם ליחידה, כי אז אפשר לוותר על חיל החינוך

מסקנות מבצעיות ממלחמת רוסיה-גאורגיה

אף שנמשכה זמן קצר ואף שהייתה מצומצמת בהיקפה, ניתן להסיק ממלחמת רוסיה-גאורגיה לא מעט מסקנות מבצעיות חשובות. המאמר הזה מציג כמה מהן

חיילי המסכים

הצעירים של היום מתגייסים לצבא לאחר שהעבירו חלק נכבד מחייהם מול מסכים - של טלוויזיה, של מחשב, של טלפון סלולרי, של קונסולת משחקים. הדבר משנה את כישוריהם החברתיים והקוגניטיביים והופך אותם לחיילים פחות טובים

הפרדוקס של הפיקוד הבכיר: בין מנהיגות לביורוקרטיה

קצינים בכירים מצווים להכין את מפקדותיהם ואת יחידותיהם לאתגרי העתיד, ולשם כך עליהם להוביל תהליכי שינוי מורכבים. לעומת זאת, ארגונים גדולים מאופיינים בביורוקרטיה המוכוונת ליציבות. המאמר דן במתח הזה, מנתח את ביטוייו בצה"ל ומציע כיוונים לפתרון

עלייתו של "הגל הירוק" -התעצמות הזרם האסלאמי בצל הטלטלה האזורית-וההשלכות על ישראל

התחזקות הזרם האסלאמי היא מאפיין מרכזי של הטלטלה האזורית וביטוי להשתנות העמוקה של החברות במרחב. מבחינת ישראל אין הכרח בהתפתחות עימות בינה לבין המרחב האסלאמי ”החדש“, וייתכן דו-קיום ממושך, גם אם שברירי וקר

פסק זמן באיו"ש

זה כמה שנים שמנגנוני הביטחון הפלסטיניים ביהודה ושומרון נלחמים ביעילות רבה מאוד בטרור של החמאס. את ההפוגה המבורכת הזאת יכול צה"ל לנצל להגברת האימונים וההתכוננות

הסכנה: התמחות-יתר באימונים

ההיסטוריה של צה"ל מוכיחה שבמלחמות ביצעו האוגדות והחטיבות משימות ששונות ממה שתוכנן להן מלכתחילה. לכן עליהן לרכוש קודם כול כשירויות בסיסיות, ובעדיפות שנייה - להתאמן על תוכניות אופרטיביות

המוסד נגד אמ"ן

בספר "בעיניים פקוחות, ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?" )כינרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור, 2011 )מציג צבי זמיר, ראש המוסד במלחמת יום הכיפורים, את גרסתו למחדל הנורא ההוא. התרומה החשובה ביותר של הספר היא התיאור שהוא נותן ליחסיו עם "הטוב שבסוכנים", אשרף מרואן ועם ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר