ריאיון מערכות - איך חוקרים מלחמה?
הורדת PDF
מפקד מערכות ד"ר אמיר גילת (במרכז) עם פרופ' אלון קדיש (מימין) וד"ר אלי מיכלסון בכנס "איך חוקרים מלחמה", 6 באפריל 2021 .פרופ' אלון קדיש: "אם יש משהו שהמין האנושי אוהב לעשות זה להרוג אחד את השני"
"איך חוקרים מלחמה?" - זהו נושא הכנס שנערך ביוזמת המחלקה להיסטוריה של צה"ל, המחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת בר־אילן ומערכות בתחילת אפריל השנה. בעקבות הכנס ערכנו ריאיון משותף עם שני ראשי מחלקת ההיסטוריה, בעבר ובהווה: רמ"ח היסטוריה הנוכחי סא"ל (מיל') ד"ר אלי מיכלסון, ורמ"ח היסטוריה לשעבר אל"ם (מיל') פרופ' אלון קדיש, כדי לשוחח עימם על הנושא.
מהן בעצם הבעיות המתודולוגיות של חקר מלחמה כיום?
מיכלסון: "הבעיות המתודולוגיות של חקר מלחמה לא התחילו עכשיו כמובן. הן מלוות את צה"ל מיום הקמתו, כמו את שאר הצבאות, מאז ומעולם. עולות השאלות - איך מספרים על המלחמה שהייתה, ומה לומדים ממנה? אפשר ללכת לבעיות המתודולוגיות הרגילות והראשוניות - מה המקורות שלנו ועל מה אנחנו מסתכלים - כדי להבין מה קרה במדויק ולא לשער. כלומר, לא להטעות את הלקחים שלנו.
אחרי שמצאנו את המקורות הרלוונטיים והבנו את הסיפור, יש לנו אתגר נוסף - איך להציג את הסיפור ההיסטורי כך שאנשים יוכלו לעכל אותו. לדוגמה, מחקר מיקרו־טקטי בן אלף עמודים על לחימת צה"ל שכתב משה גבעתי על הקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים. אפשר לקחת את כל העמודים שנכתבו ולשאול מי יקרא או ילמד מהם, ואפשר לקחת את הספר שלו, שהוא קצר ומדויק יותר, ולהבין טוב".
יש אמרה שטוענת "חקרת ולא פרסמת - לא עשית".
"נכון, וגם אם פרסמת יותר מדי יכול להיות בעייתי. האתגרים הנוספים שלנו קשורים בהוראה - איך מלמדים את מה שגילינו על טבע המלחמה, על המלחמה הספציפית הזאת ועל האתגרים שלה, וכמובן לעניין את הקהל ב־2021 בדברים שהיו בעבר הרחוק או הקרוב יותר, כך שידברו אליו ושהוא יוכל לעשות בהם שימוש".
איך חוקרים מלחמה במתודולוגיות עכשוויות? האם יש הבדל בין חקר הקרב של כיבוש ארץ־ישראל על־ידי יהושע בן־נון ובין המלחמה באפגניסטאן?
קדיש: "אם יש משהו שהמין האנושי אוהב לעשות זה להרוג אחד את השני. ההיסטוריה האנושית רוויה במלחמות ובמעשי אלימות שמקבלים את השם 'מלחמה'. לכן כל עימות בהיסטוריה של קבוצות אנושיות כולל את לימוד המלחמה. לא מדובר באירוע מקומי או פתאומי, יש מסורת ארוכה וכתובה שמהווה עד היום מודלים של חקר מלחמות. מיוון הקלסית, לדוגמה, תוקידידס או קסנופון.
נוסף על כך, אף שמדובר בהספק של פעילות אנושית, זה הספק שיש לו צדדים מקצועיים מובהקים. כלומר, כמו שלהיסטוריה יש צד מקצועי מובהק ועל־מנת לכתוב היסטוריה באופן מיטבי אדם צריך ללמוד היסטוריה - על־מנת לחקור את המלחמות אדם צריך להבין את ההוויה המיוחדת של מה זאת מלחמה, מה זה צבא, איך מתנהלים צבאות תחת אש, כיצד מתנהלים בשגרה ואיך בונים את הכוח.
אפשר להסתכל על העבר ולראות איך דברים נבחנו, כיצד נלמדו, ובהתאם - לצפות להם בהווה. בכתיבה היסטורית יש סייג קבוע בנוגע להווה, שאומר שאם כל החומר אינו פתוח בפניי - אני לא יודע את כל השיקולים ומן הסתם, בַּהמשך הדברים יקבלו פרספקטיבה אחרת - אם זה משום שמידע חדש יצטרף, ואם מכיוון שאני מסתכל על הדברים ויש
לי משהו אחר להגיד בנוגע אליהם".
זאת הערת אזהרה קבועה להיסטוריונים?
"בהחלט. מצד אחד זה לא פוסל את הכתיבה של ההיסטוריה על ההווה אם חומר חסר, זה כורח מציאות אם אני רוצה ללמוד מההווה בנוגע למחר או מחרתיים בבוקר. מצד אחר, צריך לקחת בחשבון שגם שינוי פרספקטיבה וזמינות של חומר יכולים לשנות דברים".
חוקרי היסטוריה צבאית או מלחמות חייבים להיות מפקדים לשעבר?
"קודם כול, הם חייבים להיות היסטוריונים טובים, אחרת אנחנו מבזבזים את זמננו. כל שכן, אפשר לגרום נזק רציני על־ידי היסטוריה גרועה. אם אני כותב על בנק, האם אני צריך להיות בנקאי? עד גבול מסוים זה לא משנה, אבל מניסיון אני מוצא שאני רואה דברים בעשייה צבאית כמישהו שהיה לו ניסיון צבאי כלשהו בעבר, שספק גדול אם היסטוריון ללא ניסיון צבאי יראה אותם. זה לא אומר שהוא לא מסוגל, אבל זה אומר שאם הוא לא מכיר את טיב החוויה ואת תחושת הדברים, יש סכנה שהוא לא יצליח".
כלומר, הוא צריך לשמוע את הכדורים ששורקים לו ליד האוזן.
"לעיתים אלה דברים הרבה יותר בנאליים. לדוגמה, לדעת איך חייל מתנהג בסיטואציות שונות. ראינו שם, היינו שם או שראינו אחרים, כך שיודעים איך זה נראה. מי שלא היה שם ולא ראה, לא בטוח שיהיו לו החושים להבין את האינפורמציה שהוא מקבל".