מאמץ רב מושקע בצה"ל בהטמעת שפה צבאית ותורת לחימה. הטמעה כזאת נחשבת חיונית להתמקצעות הצבא ולהבהרת כוונות המפקדים. בסיס תו"ל אחיד ומשותף, ידיעתו והבנתו נחשבים תנאי יסוד לפיקוד ולשליטה. בקורסי מפקדים, באימונים ובהשתלמויות של יחידות ושל מפקדות מוקדש זמן רב להגדרתם של מושגי תו"ל ולהטמעת השימוש בהם.
המבחן הראשון של השפה המשותפת והתוצר הראשי של החשיבה הצבאית הם פקודות המבצע. אולם אחרי שנים לא מעטות של התמקצעות ושל עיסוק בשפה משותפת עדיין לא נוצרה שפה משותפת ומוסכמת במסמך בסיסי כל כך. הבעיה ניכרת כבר במושגים הבסיסיים: מטרה, משימה, רעיון מרכזי ושיטה. אפילו המושגים החשובים ביותר, ששימוש נכון בהם יתרום להבנת כוונתו של הפוקד, לא זוכים לבהירות ולעקביות שנדרשים בחשיבה צבאית איכותית.
התהליך ההיסטורי שבו הוכנסו המושגים האלה לפקודת המבצע, העדר הגדרה חדה ומחייבת שתבחין בין המושגים, הגדרות גמישות בספרות וגם לא מעט רתיעה מהגדרות חדות ומחייבות - כל אלה מונעים היווצרותה של שפה משותפת ברורה.