על "עוון האמורי" - השוואה בין האסטרטגיה של ישראל לזו של חמאס בעזה
חמאס נוקט אסטרטגיה שיש בה סתירה פנימית מובנית: ברגע שהיא מוצלחת מדי, היא מחייבת את ישראל להפעיל כוח רב יותר ולהביסו - כפי שקרה במבצע "עמוד ענן". במילים אחרות: בכל פעם שחמאס מצליח - הוא נכשל
מטרת המאמר היא לבחון את אסטרטגיית ההתנגדות של חמאס בהשוואה לאסטרטגיה אסטרטגיה רציונלית ומהי אסטרטגיה אי הישראלית נגדו. לשם כך אנסה להגדיר מהי רציונלית ובעזרת ההגדרות האלה לבחון את האסטרטגיות של שני הצדדים.
ההשוואה בין האסטרטגיות מסבירה מדוע ייתכן מצב יציב של עימות מוגבל מתמשך בעזה. עוד עולה מהניתוח שהאסטרטגיה של חמאס אינה איום קיומי על ישראל משום שיש בה מגבלה מובנית ולפיה "הצלחה" מוגזמת שלה מביאה לכישלונה (אפקט "עוון האמורי").
אף שבעיניים רציונליות האסטרטגיה של חמאס נראית בעייתית, שכן לא נראה שהיא תביא אותו להשגת יעדיו, הרי ההסתכלות האי רציונלית של חמאס גורמת לו להתעלם מהחיסרון הזה. נוצר אפוא מצב יציב שבו שתי האסטרטגיות היריבות יכולות להתקיים בו זמנית לאורך זמן, ולשני הצדדים אין מוטיווציה להגיע לפתרון של שלום.