חורים בהכשרה

לו היו מקציבים לי עשר שעות כדי לכרות עץ, הייתי משקיע שמונה שעות בלהשחיז את הסכין. (לינקולן)

חיל הרגלים הוא מרכיב מרכזי ומשמעותי בלחימה היבשתית של צה"ל מאז קום המדינה ועד היום. חשיבותו הרבה של החיל נובעת בראש ובראשונה מכך שלרשות האויב עומדים חילות רגלים גדולים ומצוידים היטב. לחימת חי"ר מוצלחת דורשת מהחייל תכונות רבות ובהן ביטחון עצמי, אומץ לב, רעות ודבקות במשימה. אף שהתכונות האלה הן אישיות, הרי כדי שיבואו לידי ביטוי נדרשת סביבה תומכת שבאה לידי ביטוי בלכידות חברתית של היחידה ובמנהיגות ראויה. התפיסה הרווחת בצבא היא שחייל החי"ר ויחידת החי"ר מסוגלים לבצע כל שיידרש מהם ללא השקעה מיוחדת וללא אמצעים מיוחדים. המצדדים בגישה הזאת גורסים כי כדי שחייל החי"ר יפעל אין צורך במנוע או בדלק, אין צורך בחלקי חילוף או באנשי חימוש. די לו במעט מים ואוכל, נשק אישי ותחמושת - והמשימה תבוצע. לפי תפיסתם, חיל הרגלים מושתת על הלוחם, על יסודותיו הפיזיים והנפשיים ובהם המוטיווציה, היכולת, המיומנות, הרמה המקצועית ואומץ הלב. נראה שהתפיסה הזאת שירתה לא רק את אנשי חטיבות החי"ר ביצירת האתוס, אלא איפשרה במשך השנים גם לקברניטי הצבא להשקיע פחות בפיתוח אמצעים ובמתן תקציבים לחיל הרגלים.

בשנים האחרונות מתחוללות תמורות רבות הן בסביבת הלחימה והן בהיקף האתגרים שאיתם צריך צה"ל להתמודד. צה"ל קולט אמצעי לחימה חדשים בכל הרמות, וכתוצאה מכך נדרש כעת קצין החי"ר לשיתוף פעולה מורכב יותר עם החילות אחרים בשדה הקרב. נדרשות ממנו רמה מקצועית גבוהה ומומחיות רבה יותר נוכח היווצרותם של האתגרים החדשים. האתגרים בשדה הקרב נובעים מהשינויים בהיערכות האויב ומקיומם של סוגי אויבים שונים המזינים אלה את אלה. לאחר שאויבי ישראל עמדו על מרכיבי העוצמה של צה"ל, הם החלו להתעצם באופן משמעותי דווקא באותם המערכים שבהם כוחו של צה"ל בא פחות לידי ביטוי. כך, למשל, בחר האויב לפזר בשטח לוחמי חי"ר רבים המצוידים בטילי נ"ט. עמדותיהם ושטחי המחיה שלהם נמצאים בשטחים סבוכים או בנויים בתוך סביבה אזרחית. היערכות האויב מציבה אתגר גדול לתמרון היבשתי ולכוחות החי"ר. כדי להתמודד איתו בהצלחה על החי"ר להיכנס לשדה הקרב במהירות ולהתעמת עם כוחות הנ"ט כדי לאפשר לכוחות השריון לנוע קדימה.1

המצב כיום הוא ככל הנראה המאתגר ביותר שידעה ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים, שכן צה"ל עלול למצוא את עצמו בתקופה הקרובה בעימות אלים בזירה אחת או יותר ובהן סוריה, לבנון, רצועת עזה ויהודה ושומרון. יתר על כן, באחרונה גדלה מאוד הסבירות שלמעגל המדינות העוינות תצטרף גם מצרים. אם צה"ל רוצה להיות מוכן ללחימה בכמה זירות בעת ובעונה אחת - זירות ששונות מאוד זו מזו - עליו לאמץ תפיסות הכשרה מורכבות. הכורח להילחם בזירות שונות מחייב להעלות את רמת הידע הבסיסי שנדרש מיחידות החי"ר וממפקדיהן. עליהם לרכוש מיומנות רבה בתפעול אמצעי הלחימה, לדעת יותר על האויב ועל הזירות השונות ומעל לכול - להגיע לרמה מקצועית גבוהה בסוגים רבים של לוחמה שרלוונטיים לזירות השונות שבהן הם עלולים להילחם. הדרישות האלה מטילות עול כבד על הרמה הפיקודית הזוטרה, שכן עליה להיות בעלת מיומנות טקטית גבוהה בשיטות לוחמה רבות ומורכבות.

הטענה המרכזית של המאמר היא שהופר האיזון בין ההכשרה ובין הציפייה ללמידה תוך כדי תפקיד - עד כדי כך שמצד אחד מרכיב ההכשרה הפך להיות קטן יותר נוכח האתגרים הגדולים העומדים לפתחו של קצין החי"ר, ומהצד האחר, גם רמת הלמידה תוך כדי תפקיד קטנה, והצטמצם גם משך הזמן המושקע באימונים. למרות זאת, הצמצום הניכר במרכיבים האלה לא השפיע על משך ההכשרה ההולך ומתקצר או על התכנים שלה. האימונים הקצרים והנדירים של הכוח הסדיר - או שהם נעשים ברמת מורכבות קלה יחסית או שהעמקה בלוחמה ספציפית גורמת לוויתור על מיומנויות בסוגי לוחמה אחרים וליצירת פער בתחומים אחרים.

בית הספר לקצינים הוא נדבך יסודי ובעל חשיבות ראשונה במעלה בהכשרת הקצונה בצה"ל.2 מדובר בשלב החשוב ביותר של הנחת המסד המקצועי לכל מה שעתיד לבוא אחריו. ההכשרה בתקופה הזאת היא שלב הגיבוש הראשוני והבסיסי של זהותו הפיקודית של הקצין אשר הופכת אותו לשותף במערכת הצבאית.

לקריאת המאמר המלא לחצו על ה־PDF