הפקודה לכתוב

ראש המטה הכללי הגרמני במאה ה־19 הלמוט פון מולטקה

לפני כארבע שנים נשאלה במערכות שאלה שנראתה טריוויאלית, אך חשובה ביותר על מקצועיותו של צה"ל ובאופן ממוקד יותר: מדוע צריך לקרוא ספרות צבאית־מקצועית? באותה ההזדמנות הועלתה ההצעה לתת למפקדים את הפקודה לקרוא. על בסיס המאמר הזה יש להניח קומה נוספת ולבקש מהרמות הגבוהות ביותר בצה"ל לתת פקודה נוספת למפקדים: לכתוב.

זו שאלה שמופנית לצה"ל בכלל ולכל מי שמשרת בצה"ל בפרט. התשובה היא שלכתיבה יש משמעות לעשייה הצבאית וליכולת הפעולה של צה"ל בשני עניינים: יכולת החשיבה ולקיחת אחריות. מעבר להעברת מסר וליצירת תקשורת בין אנשים הכתיבה היא אמצעי חשיבה. הכתיבה מחייבת אותנו לסדר בצורה הגיונית, רצופה ומהודקת את המחשבות שמתרוצצות במוחנו. ברגע שניסחנו את מחשבותינו בכתב, אנו מעמידים אותן לביקורת - גם שלנו וגם של אחרים. הכתיבה החשובה ביותר, אך גם הקשה ביותר, היא כתיבתה של פקודת מבצע ובמיוחד הגדרת המטרה, המשימה והרעיון המרכזי המבוטאים בסעיף ”שיטה כללי".

גם שאר סעיפי הפקודה דורשים דיוק, צמצום ובהירות. כל מילה חשובה, ואסור שיהיו מילים מיותרות שיסיטו את הקורא מהבנת מה שנדרש ממנו. מנגד, אסור שיחסרו מילים, כך שלא יובן המסר. במקרה הזה לניסוח המחשבה ולהעברתה למילה הכתובה יש משמעות של חיים ומוות. כפי שאמר ראש המטה הכללי הגרמני במאה ה־19 הלמוט פון מולטקה: ”פקודה שניתן לפרשה באופן שגוי, אכן תפורש כך". כתיבת סעיפי הפקודה על ידי הנושא באחריות - המפקד - מחייבת אותו לבחון את תהליך החשיבה שעשה כפי שהוא משתקף בכתב ולקחת על הדברים אחריות.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן