הנשיא החיוור על תרומת העיתונות הישראלית להפתעת יום הכיפורים
הורדת PDF
סאדאת בעת היותו נשיא מצרים | התדמית שיצרה העיתונות הישראלית לסאדאת הקשתה על הציבור הישראלי לבחון את תכונותיו ואת יכולותיו האמיתיות
במשך כשלושה עשורים, בין 1952 ל־1970 ,מבוא
עסקה העיתונות הישראלית בדמותו של אנואר
סאדאת. באותה התקופה הייתה העיתונות
גורם התקשורת הכמעט בלעדי. האופן שבו
תיארה העיתונות את סאדאת יצר דמות
מסוימת השונה לחלוטין מדמותו האמיתית.
אפשר שהדבר השפיע במידה מסוימת על
גורמי ההערכה ועל מקבלי ההחלטות בישראל
ביצירת חוסר אמון ביכולותיו של סאדאת
לאחר שעלה לשלטון בסוף 1970 הן במימוש
איומי המלחמה שלו והן בהתוויית תוכניותיו
לשלום עם ישראל. מה היה יסוד הטעות
בהערכה העיתונות הישראלית את סאדאת -
טעות שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שזו
בחרה לעיתים מזומנות לכנותו ”אדם חיוור"?
לעיתונות הישראלית הייתה תרומה
משמעותית בעיצובן ובהפצתן של עמדות ברוב
תחומי החיים. התדמית שיצרה העיתונות
הישראלית לסאדאת הקשתה על הציבור
הישראלי לבחון את תכונותיו ואת יכולותיו
האמיתיות. יצירת התדמית הזאת אפשר
שהוסיפה קושי לאנשי הממשל בישראל
להעריך כראוי את כישוריו ואת סיכויו במרוץ
לשלטון במצרים שלאחר עידן נאצר, וחמור
מכך - לבחון באופן אובייקטיבי את רצינות
כוונותיו לצאת למלחמה, ולהבדיל - לעשות
שלום.
מרכזיותה של העיתונות הישראלית וחשיבות
המידע שפורסם בה נעוצות בחיבור הקשה
להפרדה שהיה קיים בשלושת המרכיבים של
האליטה השלטונית בארץ: הממשל, האקדמיה
והתקשורת. העיתונות במדינת ישראל הייתה
ברובה מגויסת - לקיום המדינה, לממשל
ולמפלגות השונות - ואופי הסיקור של
מנהיגי מדינות ערב היה דומה ברוב העיתונים
המפלגתיים
אנואר סאדאת )במרכז( במלחמת יום הכיפורים | במלחמת אוקטובר 1973 ,השתנתה תדמיתו של סאדאת במצרים: הוא הפך ממנהיג חיוור ושולי למנהיג כריזמתי
מאז הקמת המדינה ב־1948 התקיימו
בישראל קשרי עבודה, קשרים מקצועיים וגם
קשרים חברתיים הדוקים - גלויים וסמויים -
בין עיתונאים, בכירי הממשל, אנשי אקדמיה
מובילים וראשי קהילת הביטחון והמודיעין.
במסגרת הגיוס הלאומי להישרדות המדינה
היו ביניהם חלחול ומוביליות של רעיונות
ושל אנשים. העיתונאים ניזונו - באופן ישיר
או עקיף - גם ממקורות צבאיים־מודיעיניים
ממלכתיים. בכתבותיהם הם השתמשו
בביטויים כמו ”גורמים יודעי דבר" או ”גורמים
מוסמכים". בפועל, העיתונות הישראלית
שיקפה בפומבי את ההערכות ואת הדעות של
ראשי הממשל הישראלי ושל גורמי המודיעין.
אנואר סאדאת עלה לשלטון במצרים ב־28
בספטמבר 1970 ,לאחר שגמאל עבד א־נאצר
הלך לעולמו. ההנחה שרווחה עד לאותה
העת בישראל הייתה שסאדאת, שפעל בצילו
של הנשיא נאצר, אינו יורש עצר ראוי שיש
להתייחס אליו ברצינות. גם הדימוי הציבורי
שלו במצרים לא היה טוב. אפשר שגם נאצר
עצמו חשב כך ברוב ימי שלטונו. בישראל
רווחה הסברה ההיסטורית שצמרת השלטון
המצרית בחרה בו כי אנשיה חשבו שיוכלו
לשלוט במצרים דרכו. אולם בתוך פחות משנה
מעלייתו לשלטון שינה סאדאת את מעמדו
במצרים. לאחר שביסס את שלטונו וסילק
אנשי אופוזיציה וצבא מרכזיים שפעלו נגד
שלטונו הוא הפך ממנהיג כושל למנהיג לאומי.
שנתיים מאוחר יותר, במלחמת אוקטובר
1973 ,השתנתה תדמיתו במצרים: הוא הפך
ממנהיג חיוור ושולי למנהיג כריזמתי. בישראל
החל השינוי בתדמיתו של סאדאת בעקבות
יציאתו למלחמת יום הכיפורים, נמשך לאחר
מגעיו לחתימת הסכם השלום והסתיים רק
לפני הירצחו ב־1981.