שחקנים ללא כללי משחק

במהלך העשורים האחרונים חל גידול עצום במספרם ובהיקף פעילותם של הארגונים הבין־לאומיים הלא ממשלתיים הידועים בכינוי הקיבוצי INGOs (ראשי תיבות של Governmental-Non International Organizations). אם נשאל את האזרח הממוצע, הרי שיוכל למנות לכל היותר כחמישה־שישה ארגונים, שבהם יככבו בוודאי המתוקשרים והגדולים שבהם כמו אמנסטי, גרינפיס ויומן רייטס ווטש (Rights Human Watch). אותו אזרח ממוצע יופתע בוודאי לדעת שכיום מדובר - לפי הערכות שמרניות - ביותר מ־40 אלף ארגונים שלהם סניפים בכk רחבי העולם. לשם השוואה: ב־1990 עדיין מדובר היה בכ־6,000 ארגונים בלבד. ככלל, לא ניתן להבין את תופעת פריחתם של הארגונים האלה אלא על רקע התמורות העמוקות שחלו במערכת העולמית. הספרות המחקרית ואף זו הפופולרית, העוסקות בתמורות האלה, מעניקות להן לעיתים קרובות תוויות פוסט־מודרניות כמו ממשל גלובלי (governance global) או גלובליזציה ובאחרונה גם glocaliztion - שילוב מסויג של גלובליזציה ושל לוקליזציה.

השימוש הרווח במושגי מפתח אופנתיים מהסוג הזה עלול לעורר את הרושם המוטעה כי יש להם משמעות מוסכמת בשיח האקדמי ובדיון הציבורי. בפועל, המונחים האלה עדיין מעורפלים למדיי וזוכים לפרשנויות שונות זו מזו. מכל מקום, אין ספק שמושגי המפתח האלה משקפים מגמות שהשפעתן מרחיקת הלכת על מציאות חיינו היא, כשלעצמה, עובדה מוגמרת. כך, הפרדיגמה הריאליסטית שעיצבה את מפת היחסים הבין־לאומיים במהלך המאות האחרונות, ואשר העמידה במרכז את עניינה של מדינת הלאום ואת האינטרס הלאומי, נסוגה בהדרגה מפני השקפות ניאו־ליברליות המייחסות חשיבות לרווחת הפרט ולאינטרס של  באופן הזה הוכשרה הקרקע האנושות בכללה. לשינוי גורף בתפיסת מעמדם ובדפוסי פעילותם של השחקנים הלא מדינתיים בזירה העולמית.

השחקנים האלה - שעימם נמנים תאגידים על־ לאומיים, גופי תקשורת בין־לאומיים, תנועות דתיות, קבוצות גרילה, רשתות טרור ובעיקר עוד ועוד ארגונים לא ממשלתיים - הולכים ומכרסמים בכוחן ובמעמדן של מדינות הלאום, בעיקר הודות ליכולתם לנצל את פלטפורמות התקשורת המודרניות - ובראשם האינטרנט - ואת פערי האמון שבין אזרחים לממשלותיהם. התמורות החברתיות המאפיינות את עידן מהפכת המידע הרחיבו באופן ניכר את קשת האפשרויות העומדות בפני הארגונים הלא ממשלתיים לעיצוב דעת הקהל העולמית. במסגרת הכפר הגלובלי - אם להשתמש בביטוי - שבו המפורסם המזוהה עם מרשל מק׳לוהן קרסו מחיצות המודעות והעניין שהפרידו עד לא מכבר בין אומות ותרבויות, הוכיחו הארגונים הבין־לאומיים הלא ממשלתיים את יכולתם לגייס בתוך זמן קצר חוגי תמיכה נרחבים בקרב קהלי יעד מגוונים ברחבי תבל. לפיכך ארגונים רבים, המתמקדים בסוגיות נקודתיות באין־ספור תחומים, טוענים לייצוג אינטרסים ציבוריים רחבים באופן המצדיק פעילות חוצת גבולות. רבים מהם מקבלים את המימון הנחוץ לפעילותם ממוסדות בין־לאומיים בין־ממשלתיים כמו האו"ם והבנק העולמי, מגורמים אירופיים, ובעיקר מהאיחוד  האירופי וממדינות מסוימות במערב היבשת, וכן מפרטים המזדהים עם עמדותיהם.

שגשוגן מעורר ההשתאות של ההתארגנויות האלה והלחץ המתמיד שהן מפעילות על ממשלות, על תאגידים רב־לאומיים ועל גופים בין־לאומיים שונים בשמן של מטרות הומניטריות נטעו בלב משקיפים ופעילים את הרושם כי הן מכוננות מעין חברה אזרחית גלובלית - ישות סוציו־פוליטית, על־מדינתית, אמורפית וחובקת כול המסייעת כביכול לקידום תהליכי דמוקרטיזציה, להגנה על זכויות האדם ולהשכנת שלום באזורי סכסוך. לכן רבים רואים בארגונים הבין־לאומיים הלא ממשלתיים מקור להקניית לגיטימציה בזירה הפוליטית הבין־לאומית ולפיתוחן של נורמות חברתיות, פוליטיות ומשפטיות.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן

 אנחנו גם בווטסאפ! להרשמה לערוץ החדש של "מערכות" לחצו כאן