בימים אלה, כאשר תרבות הקריאה והדיון מתחזקת בצה"ל, טוב עשו ענף תו"ל בזרוע היבשה והוצאת "מערכות" בהדפסת ספר זה, שממדיו הקטנים אינם מעידים על איכותו הגבוהה. הספר הנגנים של מארס הוא תרגום של אחד מפרסומי המרכז להפקת לקחים בצבא ארצות־הברית (CALL) המיועד לדרג המג"ד והמ"פ, ומציג מקרה בוחן לקרב הגנה סדורה וניידת בין כוחות אמריקניים (הכוח המגן) למיליציות מקומות (התוקף).
מקרה בוחן זה דמיוני במקום שבו הוא מתרחש, אך מציאותי באתגרים שאותם הוא מציג. תוכן הספר מבוסס על תורת לחימה תקפה, על לקחי מבצעים ואימונים ועל מוסכמות אוניברסליות בתחום ההגנה. שם הספר לקוח מנאום של הגנרל פטון, שבו טען כי יחידה שאינה מתואמת דומה ל"מתאגרף ביד אחת" ועל כן ביחידה, בדומה לתזמורת, נדרש כל כלי נשק לתמוך בכלי הנשק האחרים כדי לנגן בתזמורת של מארס, אל המלחמה.
השגת תיאום בצוות קרב משולב, בדרגי הפלוגה ובגדוד ותזמון הפעולות הם לוז הספר וחוט השני העובר דרך הפרקים - שעות ההכנה, המתמצות בדקות אחדות של מגע, ומוכיחות אילו הכנות היו טובות ואילו טובות פחות. הספר נפתח בהרהורי לקחים של מפקד צק"פ ההחזקה, שכשל במשימתו: "סרן פרד מוריס ישב והרהר בשקט ברצף האירועים שהוביל להשמדת הצק"פ שכה אהב. [...] הוא תהה מדוע לא הצליח לממש את עוצמתו הקרבית ולזכות בניצחון מכריע, אף על־פי שהרגיש מוכן ובטוח בעצמו והאמין שצוותו התכונן והיה מוכן היטב לאתגר שלפניו. ובכל זאת, הצוות נחל תבוסה כה עמוקה. כיצד הדבר ייתכן?" (עמ' 20).
משם הוא לוקח את הקורא לימים ולשעות של נוהל הקרב הגדודי למשימת הגנה זאת, תוך שהוא מציג לנו את התוכניות והפקודות של המג"ד ושל מפקדי הצק"פים האחרים, את ניתוחי המודיעין, ההכנות לטיפול באוכלוסייה המקומית, הדרישות והמענה בין הדרגים, ומתמקד בצק"פ העתודה, אשר בסיומו של הספר הנחית התקפת-נגד מתוזמרת כהלכה: "צק"פ 'דאגר' פרץ בשיטתיות דרך מבנה האויב. קטלניות האש המשולבת של המחלקות המתמרנות, האש הארטילרית והסיוע האווירי הצמוד התלכדו לכלל סימפוניה של הרס [...] הביצועים של כל קצין, נַגד וחייל היו בלתי רגילים. לא היו מהלכים מבוזבזים, כולם ידעו מה לעשות והוציאו את התוכנית לפועל במלואה" (עמ' 107).
ההבנה המשותפת של המשימה ושל כוונת המפקד, הידיעה המשותפת של הדרך הנבחרת להוציא לפועל את המשימה, ושל הדרך שנוקטת היחידה העמיתה או השכנה, כולן מגיעות בשלב ההכנות לקרב. תובנות אלו הן שיביאו לתיאום מוצלח ולביצוע מיטבי בניהול הקרב, החל במגע הראשון, כאשר התקשורת לקויה והתוכניות משתבשות.
השגת תיאום ותזמון מיטביים בקרב ההגנה, בתרחיש בדיוני אך מציאותי המתואר בספר, היא דוגמה לפתרון בעיות מורכבות באמצעות פעולות פשוטות אך מתוכננות בדרגים נמוכים. ההדגשים המשובצים בספר והלקחים העולים מבין דפיו, הדרך שבה מפקדי הצק"פים מתכוננים עם עצמם, עם הכפופים להם ועם מפקדם, כל אלה מספקים לקורא תובנות על הדרך שבה אנו מתבוננים בבעיות, ניגשים לפתרונן ומפתחים פתרונות.