מאמר חדש על התהום הפעורה בין תפיסת הניצחון במערב בכלל ובישראל בפרט לעומת התפיסה בקרב ארגוני ההתנגדות / על כבלים, זרקורים, צוללות ואמנות, ועל לקחים מבניין הכוח הימי בין מלחמות העולם / המארינס חוגגים (כמעט) 250 שנים / 59 שנה לעצמאות רודזיה (זימבאואה): תולדותיה, המלחמה בה, מה אפשר ללמוד (ולא ללמוד) ממנה על חתרנות ולמה מעשים חשובים יותר מסיפורים

"האדמה מצמיחה לוחמי התנגדות כפי שהיא מצמיחה זיתים [...] אללה משאיר אחרי כל מפקד מפקדים, ומכל חייל [נולדים] עשרה חיילים ומכל שהיד אלף לוחמי התנגדות".

מאמר חדש מאת ד"ר שגיא פולקה שהוא בגדר חובה על התהום הפעורה בין תפיסת הניצחון במערב בכלל ובישראל בפרט לעומת התפיסה בקרב ארגוני ההתנגדות. וכיצד פגיעה מורלית והסברתית שקולה בעיני האויב לפגיעה צבאית.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"לאחר מלחמת העולם הראשונה בנו הציים במערב עוד ועוד ספינות מערכה כבדות. חלוצים מרחיקי מעוף הבינו כי הלוחמה האווירית היא העתיד אך נתקלו בשמרנות של מפקדי הציים; כתוצאה מכך, כשהחלה מלחמת העולם השנייה פיגרו ציי המערב אחרי יריביהם. 

בניין הכוח של הציים בין מלחמות העולם, בדגש על צוללות והלחימה נגדן, מלמד לא רק שהתמונה הייתה מורכבת יותר, אלא אף מסביר רבות על אילוצים ושיקולים בבניין הכוח, ועל השפעת נסיבות מקומיות בזירות לחימה. המילה האחרונה היא תמיד אצל מי שהכדור נעצר אצלו – גם אם, לפעמים, הוא מקבל החלטות שאינן לרוחם של רוב אנשי המקצוע שלו".

106 שנים לסיומה של מלחמת העולם הראשונה. זמן לחזור למאמרו של ד"ר יגיל הנקין על כבלים, זרקורים, צוללות ואמנות, ועל לקחים מבניין הכוח הימי בין מלחמות העולם.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"במונחים של משימה, חיל הנחיתה איננו מחפש משימה חדשה, והוא גם אינו זקוק לה ... למרות כל השינויים שהתחוללו בעולם מאז מלחמת העולם השניה, היכולת להטיל כוח לחוף עודנה חלק חיוני מהאסטרטגיה הלאומית".

חיל הנחתים האמריקני (המארינס) חוגג היום 249 שנות פעילות (כולל פירוק של 15 שנים בתחילתו). חזרה למאמר שכתב עמוס רגב במלאת 200 שנים להקמתו על המסורת, המעבר מהסתערות ימית להסתערות אווירית, הציוותים המבצעיים, המגבלות המדיניות ועוד.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"לכל מלחמה שני צדדים לפחות, ועיתים הרבה יותר מכך. אולם לא אחת אפשר למצוא ספרים החוקרים במלוא הרצינות את הסיבות להצלחתו של צד אחד, כאילו לא היה אויב מולו".

השבוע לפני 59 שנה הכריזה רודזיה (כיום זימבבואה), מושבה בריטית באפריקה הדרומית על עצמאות, תחת שלטון מיעוט לבן, והתנתקה מבריטניה. אף מדינה בעולם לא הכירה בה רשמית, והאו"ם הטיל עליה עיצומים שאמורים היו להכניע את השלטון המורד, אך לא כך קרה. למרות הבידוד הבין־לאומי התקיימה רודזיה עד 1980. 

בספר כדגים בסבך שיצא ב"מערכות" ניתח ד"ר יגיל הנקין את תולדותיה של המדינה והמלחמה בה, מה אפשר ללמוד (ולא ללמוד) ממנה, מהי חתרנות, חשיבות הלחימה בשטח סבוך ועיצומים כלכליים ולמה מעשים חשובים יותר מסיפורים.

עוד על הספר - בפנים

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן