השפעת החיכוך הצבאי במרחב הימי על הביטחון הלאומי של ישראל
נזק לספינה שהחות'ים תקפו. כך ארגון טרור תת־מדינתי, עם יכולות תקיפה זולות אך בעלות משמעות אסטרטגית, משבש את נתיבי הסחר הבין־לאומיים. צילום: Indian Spokesperson Navy
למרחב הימי חשיבות מיוחדת בתורת הביטחון הלאומי של ישויות מדיניות במערכה הבין־לאומית. הביטחון הלאומי של כל מדינה עם מוצא לים כולל שורה של היבטים הקשורים מטבעם לפעילות ימית ולביטחון שיט, כגון הגנה על גבולות ימיים ומניעת חדירה של ציים זרים לשטחי המדינה, ייצוא וייבוא סחורות ומשאבי אנרגייה מהים, יחסי חוץ ושיתופי פעולה עם מדינות אחרות החולקות את אותו מרחב ימי. עם זאת, המרחב הימי מכיל מאפיינים ייחודיים, כגון מרחקים עצומים, המקשים על אכיפת גבולות ימיים והבטחת חופש השיט באופן חד־צדדי. מאפיינים אלה מעודדים שיתופי פעולה בין מדינות כדרך להגביר את חוסנה של כל אחת מהן.
במהלך השנים לא זכה המרחב הימי ליחס מעמיק בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל, חרף החשיבות של הים לביטחונה ולכלכלתה. בשל הנטייה לפעול בצורה מבודדת בתחושת "מצור" ובידוד אזורי, ישראל נמנעה מלהגדיר את גבולותיה הימיים במשך השנים, או מלקדם שיתופי פעולה עם מדינות האזור סבייב מיזמים ימיים הנוגעים לסביבה, אנרגייה או ביטחון שיט. במשך השנים ישראל גם צמצמה את צי הסוחר המקומי שלה ונמנעה משותפות באמנות בין־לאומיות הנוגעות למשפט הים. בעשור האחרון מגמה זו משתנה באופן ניכר עקב גילוי מרבצי גז נרחבים מול חופי ישראל, כמו גם העמקת שיתופי פעולה עם מדינות מזרח הים התיכון מצד אחד, ומדינות המפרץ הערבי מצד אחר, סביב צורכי הגנה משותפת ומסחר.
מאמר זה יצביע על המתח שבין מדיניות הביטחון המסורתית של ישראל, המאופיינת בבידוד יחסי מהאזור שלה, ובין הצורך לשתף פעולה עם מדינות אחרות במרחב הימי שלה כדי לגוון ולחזק את דרכי הפעולה האפשריות להתמודדות עם אירועים מסוגים אלו בעתיד.