פשיטה – דשדוש לתכלית

פשיטת כוח צנחנים בשכונת רימאל בעזה. נובמבר 2023. צילום: דו"ץ

השימוש הבסיסי ביותר של כוח יבשה הוא לשם תפיסת שטח או הגנתו. ייחודו של הכוח היבשתי, בשונה מהכוח האווירי או הימי, הוא בנוכחותו המתמשכת במרחב מסוים. עם זאת, במהלך ההיסטוריה נהגו כוחות יבשה לתפוס שטחים זמנית, כאמצעי להשגת מטרות אחרות. צורת קרב זו מכּונה פשיטה, ומלווים אותה הגיונות ושיטות יישום ייחודיים.

מבחינה תורתית, הפשיטה היא משימה בתורת קרב התקפה, המתבססת על הכנסת כוח צבאי בהפתעה למרחב מבצעים והוצאתו מיד לאחר השלמת המשימה. יש כמה סוגי פשיטות (מודיעין וחבלה והשמדה), הנבדלים זה מזה בתכלית המבצע, בשיטת הביצוע ובהיקף הכיבוש של היעד לפני הנסיגה. פשיטות יכולות להיערך בסיוע לקרב או מערכה נרחבים יותר או כמבצע עצמאי. הרעיון הטמון ביסוד הפשיטה הוא להחדיר כוח קטן יחסית שייצר תוצא גדול, ללא עלויות נלוות גדולות – בדם, דמים או ”בוץ“ מדיני.

כך, פשיטת למטרות מודיעין עשויה להביא חומר מודיעיני יקר ערך; פשיטת חבלה יכולה להשמיד רכיבים קריטיים במערך האויב ופשיטות השמדה יכולות לשחוק את האויב. כל זאת בלי לגרור הפעלת סדרי כוחות גדולים מאוד וחשוב מכך, ללא צורך לערוך מבצעים ממושכים לטיהור המרחב ולהחזקתו למשך זמן ארוך. לפיכך, מבצעי פשיטה יכולים לקרוץ לדרג המדיני אם הוא נדרש לפתרון צבאי, אך אינו מעוניין לשאת בעלויות הכרוכות בדרך כלל בהפעלה נרחבת של כוחות יבשה. בדמיון הפופולרי הפשיטה מתפרשת לעיתים כמבצע שהוא מנת חלקם של כוחות מיוחדים – קבוצת חיילים קטנה, בעלת הכשרה ייעודית ואמצעים מיוחדים, המגיעה אל היעד בשקט ויוצאת ממנו בזריזות ובמהירות.

מבצעים מיוחדים רבים הם פשיטות, וסוג מבצעים זה הוא לחם חוקם של כוחות מיוחדים בכל רחבי העולם. אולם הפשיטה היא צורת קרב בסיסית, ולכן כל כוח צבאי אמור להיות מסוגל לערוך אותה – תוך התאמת המשימה להיקף הכוח, סוג הכוח, הסביבה, האויב וכדומה. למעט מקרים ייחודיים של פשיטות אסטרטגיות שעורכים כוחות מיוחדים, יש יחס ישר בין היקף הכוח העורך את הפשיטה ובין משכה והנזק שהיא מסוגלת לגרום לאויב. מאמר זה ינסה לבחון את הפשיטה בסדרי כוחות גדולים ולתת מספר דגשים לניהול מבצעים כגון אלה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן