בהפנומנולוגיה של הרוח מעלה הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל חשש, כי עיקר ממשותו של האדם לא קשורה למעשיו אלא לשיקופו בתודעת הזולת, שכן משקל "המציאות האובייקטיבית" מנוטרל והדבר הקובע הוא המופע הנתפס כמציאות של תודעות. אין חשיבות למפעלו של האדם, ומה שקובע את המציאות היא העובדה שהוא נוצח ותודעה אחרת הכניעה את תודעתו.
במשך שנים מתנהל שיח ציבורי ואקדמי על אודות המשולש צבא-תקשורת-ציבור. פעמים הוא הוגדר "חופש העיתונות וביטחון המדינה" או "ביטחון ותקשורת", אך תמיד נוסף להגדרה מוטיב המתח בין מרכיבי המשולש. על ההובלה הצבאית של הנושא הופקד כל השנים דובר צה"ל.
החל בשנות ה־2000 ,ובעיקר לאחר מלחמת לבנון השנייה, תפסה התודעה מקום מרכזי בהבנת התוצאה של עימותים צבאיים. מבחן התוצאה של מבצע או מלחמה לא היה כמה אנשים נהרגו או אילו מטרות נפגעו, אלא מה נשאר בתודעה הציבורית בארץ ובעולם. התודעה דרשה להפעיל מערכות חשיבה ויישום דיפלומטיה ציבורית בתקשורת לסוגיה, ובעיקר ביצירתיות של הבניית המציאות המבוקשת. לתחום החדש של המאבק על התודעה הצטרפו שותפים נוספים לדובר צה"ל: אגף המודיעין, הפרקליטות הצבאית, תיאום הפעולה בשטחים, אגף התכנון וגורמים מחוץ לצבא. מאמר זה בוחן את התפתחות המעבר מדוברות צבאית לדורותיה, לעידן עיצוב התודעה בלחימה הצבאית.