אוויריית יבשה בצה"ל
מאז הקמת צה"ל נחשב כל הכוח האווירי הצבאי הישראלי לחלק מחיל האוויר, למעט יחידת מל"טים שפעלה במסגרת חיל המודיעין והפעילה כטב"ם מסוג "זהבן" ובהמשך "סרצ'ר". הכטב"מים הנ"ל פעלו משנות ה־70 של המאה הקודמת ועד שנת 2000, עת הועברו לחיל האוויר וצורפו לטייסת בחיל האוויר. הסיבות לאי הקמת האווירית יבשה בצה"ל היו רבות, גנריות וייחודיות, ובראשן היותו של צה"ל צבא הלוחם באזור אחד ללא פריסות רחוקות מעבר לים. סיבה נוספת הייתה נכונות לשמר את העקרון השליטה המרכזית של חיל האוויר בכל הכוח האווירי, שהוכחה עד כה כמוצלחת. גם בפן התחזוקתי, היה רצון לשמר את מיומנותו של חיל האוויר בתחזוקת כלי טייס מסוגים שונים, השונה מתחזוקת מערכות קרקעיות לאור היבטי בטיחות טיסה. כמו כן יש לציין את אילוצי התקציב ומשאבי כוח האדם. כל אלה תורמים לרצון ולצורך בייעול ובריכוז כל הכוח האווירי, כולל כל המסוקים, בחיל. בעת הנוכחית, הרעיון של הקמת האוויריית יבשה צובר תאוצה, ובפרט לאחר הכניסה המסיבית של כטב"ם לצה"ל, כולל לצבא היבשה.