המאמר הפותח את הגיליון, של אושרי בר־גיל, עוסק בטכנולוגיות מפציעות ומשבשות בעולם הביטחוני, ושואל כיצד יכולה ישראל לשמר את יתרונותיה בעידן המהפכה התעשייתית הרביעית, בעזרת מקרה בוחן של מדיניות נאט"ו בנושא בינה מלאכותית ונתוני־עתק. המאמר מאפשר לנו להבין טוב יותר את הסוגיה הרחבה העומדת לפתחנו בנושא מחד גיסא, אבל בעזרת מקרה הבוחן מאפשר מבט ממוקד יותר על הנושא מאידך גיסא.
מאמרן של אלה בן עטר וסמדר בן אשר מחזיר אותנו למבצע "שומר חומות" (2021), ולתפקיד החברתי שהסכתים (פודקאסטים) ממלאים, או עשויים למלא. המאמר משרטט את ההשפעה שיש לאמצעי תקשורת אלה על אלה בעת לחימה, ועל יכולתם להשפיע על תחושת החוסן של הציבור אם יבחרו בכך.
במאמר השלישי בגיליון, יורם פריד מסתכל בעין היסטורית על שיתוף הפעולה המודיעיני בין משרד החוץ ושירות הביטחון הכללי לאחר קום המדינה. פריד מתאר כיצד שיתוף פעולה זה נבע מהצורך להתמודד עם הדינמיקה הפוליטית הבין־לאומית, וקושר את הדברים להגדרתו של "ביטחון" גם ברמה התיאורטית.
לכתב העת נוסף מדור חדש – תקצירי דוקטורטים שאושרו לאחרונה, ומטרתו לאפשר לקהילת חוקרי צבא-חברה להתעדכן במחקרים של חוקרים צעירים בתחום, ולהכיר את הכותבים ואת מחקריהם. בגיליון הנוכחי תוכלו לקרוא את תקציר הדוקטורט של אפרת חזן, אודות פעלנות (agency) של נשים של חיילים קרביים דתיים, ואת תקציר הדוקטורט של ליאור יוחנני, אודות חיילים בודדים.
מחקרה של חזן מניח יסודות לשדה שטרם נחקר כראוי, תוך שאילת כלים משדות משיקים: מערכות תובעניות, חיילים דתיים בצבא חובה, ופעלנות של נשים. כפי שמשתקף בתקציר הבהיר של חזן, אחד מחידושיו של המחקר הוא נושא "ההסדרים האפורים": היכולת של פרטים בתוך המערכת הצבאית להתנהל בדפוסי פעולה לא רשמיים אלה מול אלה. כאשר החיילים ונשותיהם פועלים מול מפקד ולא מול המערכת, התוצאות יכולות להיות חיוביות עבור כולם – פרטים ומערכת כאחד. חזן ממשיגה רעיון זה וגם משבצת אותו בהקשר בין־לאומי.
מחקרו של יוחנני, העוסק כאמור בחיילים בודדים המשרתים בצה"ל, שואל שאלות מרכזיות וחשובות כגון: מדוע צעירות וצעירים אלו מחליטים להגיע לארץ ולהתגייס? האם הם נשארים בארץ לאחר שירותם? מדוע? חלק מהממצאים יפתיעו את מי שאינם מעורים בתחום, כמו למשל העובדה ששירות קרבי דווקא אינו אינדיקציה להישארות בארץ. בהתאם למציאות, יוחנני הוסיף מבט קצר על הנושא לנוכח המלחמה.
אני בטוחה ששני כותבים מוכשרים אלה ימשיכו לתרום לקהילת חוקרי צבא-חברה, ומחכה למחקריהם הבאים.
ביקורות הספרים בגיליון הנוכחי כוללים סקירה שהיא ביקורת ספרים במובן הקלסי: ענר פרמינגר הכותב על ספרו של אדם צחי, להביט במאכלת: הלם קרב בקולנוע התיעודי הישראלי, 1988-2020. ראוי להעיר כי הספר החל כמאמר בגיליון השני של כתב עת זה, ויש בכך סגירת מעגל נעימה לכולנו.
הביקורת השנייה עוסקת בספרו של איתן שמיר, משה דיין: התפתחותו של אסטרטג, ומזמנת לנו הזדמנות משמחת לדיון נרחב בין המבקר, סטיוארט כהן, ובין כותב הספר, איתן שמיר. אני מודה לעורך ביקורות הספרים, איל בן ארי, שניצח על המלאכה בחוכמת לב. תקוותינו המשותפת היא שגם בגיליונות הבאים יתפתח דיון דומה בספרים רלוונטיים, ונקיים שיח אקדמי ראוי ומעמיק בספרים שיש בהם עניין לקהילה המחקרית של כתב העת.
כתב העת נשען על השופטים והשופטות, על נכונותם.ן לקרוא לעומק ובכובד ראש, ולהעיר הערות ברוח טובה ובונה, ועל כותבות וכותבים מקצועיות.ים, המגישים.ות תוצרי מחקרי לכתב העת. אני מודה לכולכן.ם על האמון שנתתם.ן בכתב העת. על שיתוף הפעולה, על המחויבות לכתב העת ולדיסציפלינה שלנו. בלעדיכן.ם לא היינו.
חברי וחברות המערכת של כתב העת תומכים.ות לכל אורך הדרך בצוות העורכים, מעלות.ים רעיונות חדשים ותורמים.ים מניסיונם ומיכולותיהם, ואני מודה לכולכם.ן. תודה מקרב לב לעורכים המייסדים־היוצאים, אורי בר־יוסף ואילת הראל, על תהליך חפיפה מועיל ומשכיל. הגיליון הנוכחי נבנה על היסודות שהנחתם, ואני מקווה לעמוד ברף הגבוה שהצבתם.
שיתוף הפעולה בין אגודת חוקרי צבא-חברה ובין מערכות הוא מצד אחד מובן מאליו בשל הנושא שבו כולנו עוסקים, ומצד אחר כלל לא מובן מאליו בשל העולמות השונים שאנו מגיעים מהם. אני מודה מאוד לעדי לרנר ולאמיר גילת, אנשי מערכות, על שיח פתוח, אמון הדדי, ושיתוף פעולה ברוח טובה.
תודה מיוחדת לאיתמר ריקובר, עורך המשנה של כתב העת. אחת הסיבות שהיה ברור לי שהגיליון יצליח למרות הכול, היא הידיעה שאנחנו עובדים עליו יחד.
בתקווה לקריאה משכילה ולבשורות טובות לכולנו,
אלישבע