הפלישה הרוסית לאוקראינה – כישלון ההרתעה בראי התיאוריה הרציונלית

ב־24 בפברואר 2022, לאחר תקופה ארוכה של מתיחות עם המערב וניסיונות דיפלומטיים למנוע הסלמה, פלשה רוסיה לאוקראינה. אחד הגורמים שהוביל מלכתחילה להידרדרות העימות היה ניסיון נאט"ו לחדש את תהליך הצטרפות אוקראינה לשורותיו, שהתפרש ברוסיה כאיום על ריבונותה והגנת גבולותיה ואינטרסיה בזירה. זהו אינו הניסיון הראשון לצרף את אוקראינה לברית מערבית, והפעם הקודמת, ב־2014, בו נעשה ניסיון לחתום הסכמי סחר ושיתוף פעולה בין האיחוד האירופי ואוקראינה ולהטות את תלותה ברוסיה כלפי המערב, הסתיים בפלישה רוסית לחצי האי קרים. ניסיון זה לא מנע מהמערב להמשיך לגייס את אוקראינה.

לפני הפלישה, מדינות המערב, נאט"ו וארצות־הברית בראשם, בחרו לנקוט גישה נוקשה כלפי הכוונות הרוסיות, תוך הצגת איומים ברורים של סנקציות, כלכליות בעיקרן, על מגזרי הטכנולוגיה, האנרגיה והסחר הרוסי, ואף על אישי ציבור ומגזר פרטי מרכזיים ברוסיה. המערב הבין כי רוסיה מודדת כעת את תגובתם, וכי נחישותם בשלב זה תהיה שיקול מרכזי בהמשך. רוסיה הציגה מנגד מסמך דרישות כתנאי להרגעת הרוחות, שכלל בעיקרו התחייבות כי אוקראינה לא תצורף לנאט"ו. מדינות המערב סירבו, והמשיכו לאיים בסנקציות חמורות שעלולות למוטט את כלכלת רוסיה, בתקווה שהדבר ישכנע את רוסיה כי המהלך אינו כדאי. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ראה את מאזן הרווח וההפסד אחרת.

לקריאת המאמר המלא, לחצו כאן