ההכנה המנטלית ועיצוב הרוח של פעילי הזרוע הצבאית של חמאס לביצוע ג'האד

ד"ר שגיא פולקה , עמית מחקר במרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב 25.02.2024

כבר ב־1988 הגדירה עצמה חמאס כתנועה שהאסלאם הוא דרכה. משכך, האמונה שזורה בתוכנית הצבאית ואי אפשר לנתק ביניהן. זאת אף על פי שחלקנו הניגשים לסוגיה מנקודת מבט מערבית מנסים לטעון כי האמונה היא התירוץ ולא המהות. אולי אפשר להכריע את חמאס צבאית, אך יש להביא בחשבון כי הרוח שחמאס מייצגת פועמת בליבם של לא מעטים

החוברת שהיא מעין פק"ל נקראת "מאה הטובים בסוגיית מות הקדושים (שַהַאדַה) והג'האד"

בעקבות אירועי 7 באוקטובר נמצא חומר רב ערך בכליהם ועל גופם של פעילי גדודי עז אל־דין אל־קסאם. חומרים אלה נמצאו בשטח העוטף, עוד לפני הכניסה הקרקעית לרצועת עזה. לאחר הכניסה הקרקעית כמובן נמצאו חומרים וממצאים בעלי ערך רב. חלק מן החומרים שנמצאו הם חוברות, ספרונים ודפים שבהם ניתן לחשוף טפח מהאופן שבו חמאס מכשירה את לוחמיה ומעצבת את רוחם כלוחמים. יש בחומרים כדי להסביר את המראות שראינו ביישובי עוטף עזה ב־7 באוקטובר. אפשר אולי למגר את חמאס צבאית, אך אתגר גדול יותר, ואולי אף בלתי אפשרי, הוא לפגוע ברוח זאת. מאמר זה מתבסס על כמה דוגמאות מחומרים חשובים אלה שיש בהם כדי לפתוח צוהר להבנה והכרה של "תרבות ההתנגדות(מקאומה)".

שיח' עבדאללה עַזַּאם, מקור סמכות רב השפעה הן על תפיסת חמאס והן על תפיסה אל־קַאעִדַה והג'האד העולמי בכלל, קבע כי ההכנה (אִעְדַאד) לג'האד כמוה כהיטהרות (וֻצ'וּא) לפני קיום תפילה, וכפי שאין תפילה ללא היטהרות אין ג'האד ללא הכנה.1 במסגרת הכנה זו ייחס עזאם חשיבות רבה להכנה הרוחנית והרעיונית לג'האד. הוא הסביר זאת ב־1940 כמדריך לוחמי הג'האד באפגניסטאן מהפלישה הסובייטית לאפגניסטאן בסוף שנות ה־70 של המאה ה־20 ועד שנהרג ב־1989: "כאשר אתה לומד את הקראא'ן הנכבד כאן [באפגניסטאן] הרי שאתה מכין את עצמך להועיל ללוחמי הג'האד האפגאנים; כאשר אתה מכין את נפשך באמצעות קימה בלילה לצורכי תפילה (קִיַאם) ובאמצעות צום אתה מכין את עצמך להמשך ארוך בדרך המרה כי הג'האד הוא קשה וכבד. לא ראיתי דבר קשה יותר וכבד יותר מג'האד ולכן אללה, יתגדל, הפך את השכר עליו לעצום ביותר".2

ההכנה המנטלית (אַלְ־אִעְדַאד אַל־ְמַעְנַוִיּ) לג'האד משמעה לבנות את הפרט או הקבוצה מבחינת אמונה, הלכה ומחשבה. הכנה זאת מסייעת להולכים בדרך הג'האד לשאת את תלאות הדרך, ארוכה ככל שתהיה. כפי שכתב אחד התאורטיקנים החשובים של הג'האד העולמי, שיח' אבו בַּצִיר אַל־טַּרְטוּסִיּ, חלק מהאנשים המקילים ראש בפן המנטלי של ההכנה נופלים בזה אחר זה בתחילת מסע הג'האד או באמצעו, ובבור הקטן ביותר שטומנים להם.3

חסן אל־בנא, מייסד "האחים המוסלמים" ואיש ההטפה (דַאעִיַה) האגדי שלהם, בבואו להציג את עשרת העקרונות שהם התשתית ללוחמי הג'האד במסגרת איגרתו (1940) "איגרת ההוראות (תַעַאלִים)", הקדים את עקרון ההבנה (פַהְם) לעקרון ביצוע הג'האד וההקרבה (תַצְ'חִיַה). בעקרון ההבנה, הסביר בנא, על פעיל הג'האד להבין את האסלאם כדי שמחשבתו תהיה אסלאמית טהורה והוא יבין לאשורו את האסלאם שלמענו הוא הולך למות על פי עשרים השורשים שקבע בנא באיגרתו.4

את חובת ההכנה, הן זו המנטלית והן הצבאית, למדו ארגוני ההתנגדות בראש ובראשונה מן הציווי בקראא'ן (8:60):"הכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו [...]". כמו כן למדו חובה זאת מן הפסוק (9:46): "אילו רצו לצאת למסע, היו מצטיידים לשם כך". על חשיבות ההכנה ניתן ללמוד גם מחוברת שהייתה חלק מ"מזוודת" (אַלְ־חַקִיבַּה אַל־תַּעְבַּוִיַּה) טיפוח המוטיווציה והגיוס שנמצאה על גופם של פעילי גדודי אל־קסאם.

מדריך להעלאת המורל לפעילי אל־קסאם, גדוד ירושלים

במדריך העלאת המורל (דַלִיל רַפְע אל־מַעְנַוִיַּאת) מחולקות האמירות לפי סיטואציות: טרם הכניסה למערכה, בעת שמישהו מאנשי הכוח נהרג והוא שהיד, בעת שיש פצועים, כאשר יש הצלחה בשדה הקרב ואמירות עידוד (כַּלִמַאת תַחְפִיזִיַּה) ללוחמי גדודי אל־קסאם.

כאשר נהרג לוחם יש במדריך שורה של אמירות עידוד הרוח. למשל ציטוט של פסוק קֻרְאַא'נִי (2:154): "אל תגידו על הנהרגים למען אללה כי מתים המה. לא, כי חיים הם, ואולם אתם לא תוכלו לשער זאת". רעיון זה כי השהידים חיים בגן העדן מתבטא גם בפסוק הנודע בהקשר זה (3:169):"אל תחשוב כי הנהרגים לשם אללה מתים המה. לא, כי חיים הם, ואצל אללה פרנסתם". השהידים חיים ויש שפירשו כי גופו ונפשו של השהיד עתידים לשוב לחיים בתחיית המתים, ואז יזכה לגמולו. אמונה נפוצה יותר היא שהשהיד יחזור לחיים מייד לאחר מותו, וכי גמולו יימשך למשך שתי תקופות: מנפילתו בקרב ועד תחיית המתים, ומתחיית המתים ועד לאחרית הימים. לפי אחד הפירושים, הנפשות של השהידים עולות השמיימה במישרין, ושם הן שוכנות בגופן של ציפורים ירוקות ליד כס הכבוד (עַרְש) עד לתחיית המתים, אז הן עתידות לשוב ולשכון בגופם של השהידים, שלהם יוענק מקום בגן עדן.5

כאשר לוחם ג'האד נפצע, מעודדים את רוחם של פעילי גדודי אל־קסאם על ידי אמירת המסורת המיוחסת לנביא מחמד: "פצוע שנפצע למען אללה [בג'האד] יבוא יום הדין ופצעו שותת דם, צבעו [של הפצע] צבע דם אך הריח של בושם המושק".6 יש לציין כי הפצע של השהיד יהיה שותת דם ביום תחיית המתים כמו ביום שבו השהיד נפצע, כעדות לשבחו וסימן לרעת מי שהרגו. כיוון שריח הפצע הוא כריח בושם – הרי שאין טעם לטהר את גופת השהיד לפני הטמנתה בקבר.

בעת הצלחה בשדה הקרב יש כמה אמירות במדריך העלאת המורל שיש לומר ללוחמי הג'האד כדי לדרבנם7 אמירות עידוד ודרבון שונות ומגוונות נכללות במדריך. כמה מהן יכולות לשפוך אור על המראות ביישובי עוטף עזה ב־7 באוקטובר. למשל: "אנו אנשים ששותים דם, ונודע לנו שאין דם טוב יותר מדם יהודים; למען זאת [כדי לשתות את דם היהודים] באנו".8 באמירה זו מהדהד המשפט המפורסם שאמר המצביא המוסלמי הנודע חַ'אלִד בן אל־וַלִיד למפקד הצבא הביזנטי בקרב הירמוך (636). כשהמפקד הביזנטי חשב שהרעב יוציא את המוסלמים מארצם וייכנעו, קבע ח'אלד בן אל־וליד: "לא יוציא אותנו מארצנו מה שהזכרת, כיוון שאנו אנשים שאוהבים דם ונודע לנו שאין דם טוב יותר מדם הביזנטים, ולכן באנו".9

משפט עידוד נוסף מקורו באמירותיו של עזאם, ויש בו כדי ללמד על תפיסת הלחימה ופילוסופיית המלחמה של גדודי אל־קסאם: "ההיסטוריה נכתבת בדם.. ארמון הפאר נבנה רק באמצעות גולגלות; העוז והרוממות מתבססים רק על גבעות של שרידי גופות (אַשְלַאא') וגופות".10 המסר המועבר ללוחמים במשפט זה הוא כי תהילת הקרב והרוממות משמען גולגלות ושרידי גופות של האויב. משפט מסוג זה יכול להמחיש את הבסיס הנפשי שעליו עוצבו לוחמי אל־קסאם.

דמות מפתח בעיצוב רוח הלוחמים בגדודי אל־קסאם הוא אותו שיח' עבד אללה עזאם, ובזרוע הצבאית של חמאס לומדים הלוחמים ליקוטים מאמירותיו.

ליקוטים ממעמקי הניסיון החינוכי והרעיוני של השיח' השהיד עבד אללה יוסף עזאם

ליקוטים ממעמקי הניסיון החינוכי והרעיוני של השיח' השהיד עבד אללה יוסף עזאם

לקובצי ליקוטי האמירות של עזאם שלומדים בגדודי אל־קסאם כתב הקדמה אַחְמַד סַעִיד אל־גַ'עְבַּרִי, שעד לסיכולו בנובמבר 2012 נחשב למפקד גדודי אל־קסאם, ואשר סיכולו היה האות לפתיחת מבצע "עמוד ענן". ג'עברי תיאר את עבד אללה עזאם: "פרש הג'האד בפלסטין", "פרש העט, המילה, החרב, איש ההטפה (דַאעִיַה) ולוחם הג'האד", וסיכם בהקדמתו את תרומתו של עזאם לג'האד בפלסטין: "השיח' לוחם הג'האד הזה לימד את הדורות כיצד להתקדם לעבר ניצחון וחיזוק (תַמְכִּין). כיצד ניתן לשחרר את פלסטין. הוא אמר את דבריו הנצחיים: 'אלה שרוצים לשמור על הכבוד (המשפחתי; אַעְרַאץ'), הדם והדברים הקדושים ולהשיב את ירושלים ולטהרה משיקוץ היהודים אך הם אינו מכינים ומוכנים במחנות צבא והנשק אינו הופך לחלק מדמם ומחייהם, כמוהם כמי שלומד שחייה על מיטה".11

מעזאם למדו בגדודי אל־קסאם כי הג'האד, המאמץ המלחמתי, הוא צורך נפשי. "אין לנו אלא לומר כי הנפש האנושית זקוקה למצוות הג'האד כפי שהיא זקוקה לאוכל ולשתייה. כי הנפש מלוטשת, מתנקה, ונפטרת מן הרבב והלכלוך רק תחת ברק החרבות".12

בציטוטי עזאם שנלמדים בזרוע הצבאית של חמאס לומדים הלוחמים כי "אין מנוס מלשאת נשק כדי שהנפש והרוח האנושיות ילוטשו". את דתו של אללה כלומר את האסלאם מבינים באמצעות ג'האד למען אללה ורבים מן המשמעים בקראא'ן, והטקסטים של הנביא מובנים רק בשדה המערכה".13

לוחמי גדודי אל־קסאם משננים את קריאתו של עזאם לבני פלסטין: "הגיעה העת שתכינו את עצמכם למערכה; זאת היא חובה מאת ריבון העולמים, לא מצוות רשות". את החובה הזאת למד עזאם מן הנאמר בקראא'ן (8:60): "הכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו [...]". אל תניחו להזדמנות בלי שתנצלו אותה לביצוע הכנה גופנית, רעיונית ורוחנית. חזקו את זיקתכם לאללה וזו המוכנות שלכם, זהו הציוד הטוב ביותר שלכם".14   

בואו אל הג'האד. הכנה: העורג להיות שהיד למען אללה. המקום: ספר עזה של עוצמה בפלסטין

בואו אל הג'האד. הכנה: העורג להיות שהיד למען אללה. המקום: ספר עזה של עוצמה בפלסטין

מורשת הג'האד והאסתשהאד – ספרון "בואו אל הג'האד"

במבוא לספרון זה שהוא חלק ממזוודת גיוס הרוח לפעילי הג'האד נכתב: "מילות העמודים הללו מוקדשות לבעלי הלבבות החזקים [...] כיוון שמוגי הלב (גֻ'בַּנַאא') לא ישיבו את מולדותינו, לא יבנו פאר ולא יגשימו ניצחון. אלא יהיו רק לעול על הלוחמים, נטל על לוחמי הג'האד ולו ישבו עם הנשארים מאחור יקלו על הלוחמים".15 בתחילת הספרון, שהוא מעין פק"ל לוחם בגדודי אל־קסאם, מוסבר כי: "אנו איננו מתאמנים כדי להתאמן, אלא אנו מתאמנים כדי להילחם ונלחמים כדי לנצח, ומנצחים כדי להניף את דגל 'אין אל מבלעדי אללה' מעל חומות ירושלים".

הספרון מרכז את מורשת הקרב המוסלמית לאורך הדורות מן האסלאם הקלאסי ועד ימינו, ולצד הסיפורים מובאות מסקנות ללוחם של היום. למשל מופיע בספרון סיפור קרב נהאונד (642 לספירה) מתקופת ח'ליפותו של עֻמַר בן אל־חַ'טַּאבּ. מערכה זו הייתה אחת המכריעות של המוסלמים נגד הפרסים הסאסנים. המוסלמים בהנהגת אל־נֻעְמַאן בן מֻקַרִּן גברו על הפרסים. כאשר באו לבשר לעֻמַר על הניצחון סיפרו לו כי מוסלמים רבים נהרגו בקרב. חלק משמות ההרוגים עֻמַר לא הכיר, ובהקשר זה אמר: "לא מזיק להם [להרוגים] שעֻמַר אינו מכירם אך אללה מכירם".16 בהקשר זה יש פנייה ללוחם גדודי אל־קסאם עם מסקנה: "כל עוד ריבונך יודע על הג'האד שלך ועל המאמץ (אִגְ'תִהַאד) שלך ומכיר את יכולותיך ואת אפשרויותיך ויודע שאתה הוא שעשית ולולא מאמצך, אחרי חסדו של אללה, לא היה מושג ההישג, אין זה מזיק לך שלא יודע על כך מפקד הגדוד שלך, מפקד החטיבה שלך או הרמטכ"ל".

עצות לפעילים הצבאיים מאנשי הדת המוסלמים שהיו גם פעילי ג'האד

אחד הנדבכים לבניית רוח הלחימה של פעילי גדודי אל־קסאם הוא להביא בפניהם עצות מאנשי דת (עֻלַמַאא') בעבר, שהייחודיות שלהם היא שהם היו לא רק אנשי ידע (עִלְם) אלא גם אנשי מעש (עַמַל). פרק זה בספרון נפתח בציטוט דבריו של עזאם: "חיי האומה קשורים בדיו של אנשי הדת ובדיו של השהידים. מה יפה שנכתוב את ההיסטוריה של האומה בדיו של המלומד ובדמו, וכך תהפוך מפת ההיסטוריה האסלאמית צבועה בשני קווים: אחד שחור והוא מה שכתב המלומד בדיו עטו, והשני אדום והוא מה שכתב השהיד בדמו. יפה יותר מזה הוא שְהַיָד תהיה אחת והנוצה אחת, כלומר ידו של המלומד אשר משקיעה את הדיו ומניעה את העט תהיה אותה היד אשר שופכת את הדם ומניעה את האומה. באותה המידה שיתרבה מספר אנשי הדת השהידים כך גם יקיצו הדורות משנתם, מאובדנם ומתרדמתם".17

דמות נוספת שמייצגת את השילוב בין הוראת הידע הדתי והג'האד בפועל הוא נִזַאר רַיַּאן, מי שנחשב אבי שיטת "המגן החי" בעזה. ריאן מג'באליא היה מרצה לשריעה באוניברסיטה האסלאמית בעזה, לצד היותו פעיל בגדודי אל־קסאם. הוא סוכל בביתו ב־2009 במבצע "עופרת יצוקה". בספרון הוא מתואר כ"נזיר בשעות היום ופרש בלילה" (רַאהִבּ אַל־נַּהַאר, פַארִס אַל־לַּיְל).18 מובאת ציטטה מתוך צוואתו "אני מצווה על מי שקורא את המלים הללו להמשיך את הג'האד למען אללה ולא להיכנע לפתרונות חסרי הערך, שכן ארצנו היא פקדון (אַמַאנַה) בצווארנו; אסור לנו לוותר רגע אחד על אופציית הג'האד". על הלומדים שריעה ציווה ריאן לקרוא את הקראא'ן ולהבין את פסוקיו, במיוחד את סוּרַת אַלְ־אַנְפַאל, המלקוח (8) ואת סוּרַת אַל־תַּוְבַּה, החזרה בתשובה (9), ופרקים ופסוקים נוספים המדרבנים לקיום ג'האד למען אללה.19

מקום נכבד מוקדש בספרון לשיח' אחמד יאסין, מייסד תנועת חמאס. גדודי אל־קסאם מבקשים ללמד את לוחמי הג'האד לקחים שלימד יאסין את חייליו. למשל מצוטט אחד המשפטים שאמר: "המנהיגים הצבאיים המוסלמים בגדודי עז אל־דין אל־קסאם הם אמינים ונקיים, הם התחייבו למוות ולאִסְתִשְהַאד ואינם מבקשים מן העולם הזה לא כיסא ולא אינטרס, לא שלל ולא רכוש". בעקבות מסר זה של יאסין יש פנייה בספרון למנהיגי אל־קסאם לדבוק בציווי זה של יאסין, ולא להפליג במימי העולם הזה פן יטבעו.         

"אנו מבקשים את האסתשהאד (מות הקדושים). איננו שוקדים על החיים האלה. החיים האלה [בעולם הזה] חסרי ערך וזולים. אנו שואפים לחיי הנצח [בעולם הבא]. תמונה המופיעה בספרון "חַיַּ עַלַא אלגִ'הַאד" שבידי פעילי גדודי אל־קסאם (עמוד 91)

"אנו מבקשים את האסתשהאד (מות הקדושים). איננו שוקדים על החיים האלה. החיים האלה [בעולם הזה] חסרי ערך וזולים. אנו שואפים לחיי הנצח [בעולם הבא]. תמונה המופיעה בספרון "חַיַּ עַלַא אלגִ'הַאד" שבידי פעילי גדודי אל־קסאם (עמוד 91)

בספרון שמחזיקים פעילי הג'האד מחזירים אותם ליום שבו סוכל יאסין (22 במרס 2004) "בשבוע האחרון של חייו הוא היה חולה מאוד והרופאים חזו כי הוא יחיה לא יותר משבוע, אך אללה בחר בו להיות שַהִיד"., ומתוארות הפעולות שעשה לפני שסוכל: בלילה שלפני קם באשמורת השלישית כדי לבצע את קִיַאם אַל־לַּיְל, תפילת הרשות של הלילה. הוא אכל את הארוחה הקלה (סַחוּר) שלפני צום יום שני שהוא צום רשות. התפלל את תפילת השחר (צַלַאת אל־פַגְ'ר) בציבור (צַלַאת אל־גַ'מַאעַה) ויצא מן המסגד. "אז פגשו אותו שלושה טילים, לא, פגשו אותו שחורות העין והעבירו אותו למשכן השמחה (דַאר אל־חֻבּוּר וַאל־סֻּרוּר) הלא הוא גן העדן".

פסקי ההלכה ללוחמי הג'האד

בספר זה יש ריכוז של תשובות הלכתיות ללחומי הג'האד . התשובות נוגעות לקיום מצוות על ידי לוחמי הג'האד שמטבע הדברים זקוקים להקלות בקיום מצוות כמו תפילה וצום מכורך נסיבות הקרב. בספר יש תשובות הלכתיות רבות בנוגע לדיני המלחמה באסלאם וסוגיות המטרידות את פעילי הג'האד בזמן הלחימה. בספר מובאות שאלות הלכתיות ששאלו פעילי ג'האד, ואנשי "ועדת פסיקת ההלכה (אִפְתַאא') בגדודי אל־קסאם" השיבו עליהן. במבוא לספר מוסבר כי לוחמי הג'האד חולקים עם כל המוסלמים את הפסיקות ההלכתיות, אך בסוגיות מסוימות יש פסיקה ייחודית ללוחמי הג'האד, שלגביהם חל הכלל ההלכתי: "הקושי מביא הקלה [בפסיקה]". עיון בפסיקות שעניינן סוגיות ג'האדיות יכול לשפוך אור על סוגיות הלכתיות הנוגעות לדרכי הלחימה של גדודי אל־קסאם. למשל אחת השאלות היא מה דין לקיחת חיילות מצבא האויב בשבי, ומה הדין של נגיעה לא במתכוון בהן בשעת האחיזה בהן וקשירתן פן תתנגדנה או תברחנה.

התשובה לשאלה זו היא כי לקיחה בשבי של חיילות, כמו חיילים, היא מעשה ג'האד עצום, שכן אולי יהיה אפשר לפדות באמצעותם אסירים ואסירות הכלואים בבתי הכלא בישראל. אין פסול שלוחם הג'האד יבצע נגיעה בחיילת בתנאי שהיא הכרחית. אך מופנית אזהרה לפעיל גדודי אל־קסאם לגלות זהירות שהחיילת לא תוליך שולל את לוחם הג'האד ותפתה אותו, שכן הן "ערמומיות, מפתות, לוחמות". כמו כן נאמר כי החיילת "עלולה לעורר את פעיל הג'האד כדי להיחלץ ממנו ולברוח [...] ועלולה להשחית את דתו". באותה התשובה נאמר גם כי לעיתים נזקק לוחם הג'האד להפשיט את הבגדים או את חלקם מעל החיילים והחיילות, משום שהאויב טומן בלבוש חייליו מכשירי מעקב. לכן ניתן היתר בעת צורך דוחק להפשיט מעל השבויים את בגדיהם.20

אחת השאלות ההלכתיות בספר היא בנוגע לדין ההתעללות בגופות (תַמְתִ'יל) האויב כמידה כנגד מידה (אַלְ־מֻעַאמַלַה בִּאלְ־מִתְ'ל), כלומר אם האויב התעלל בגופות המוסלמים. התשובה שניתנה היא כי אסור להתעלל בגופות האויב. העיקרון של מידה כנגד מידה חל רק בדברים שהאסלאם התיר, ולא בנוגע לדברים שאסר או מנע. למשל אסור למוסלמים לעשות מעשה זימה בנשות האויב, אף אם האויב עשה זאת לנשות המוסלמים. כמו כן אסור לבצע משכב זכר כמעשה אנשי לוט בגברים בצבא האויב, אף אם האויב העז לעשות זאת בגברים מוסלמים. טיעון נוסף שהועלה בפסיקה זאת נגד השימוש בהתעללות בגופות הוא כי הדבר אינו מביא תועלת למוסלמים. ההתעללות בגופות עומדת בסתירה עם רחמי ההטפה (דַעְוַה), והדבר גורם לסלידה מן האסלאם.

בשנת 2015 שרף דאעש את הטייס הירדני מֻעַאד' אל־כַּסַאסְבּה בעודו חי,. דאעש ציטטו בגוף סרטון שריפת הטייס הירדני קטע מפסיקת אבן תימיה, איש הדת הנודע בן המאה ה- 14 בסוגיית ההתעללות בגופות (מֻתְ'לַה, תַמְתִ'יל): "אך אם יש בהתעללות הרווחת קריאה להם [לכופרים] להאמין וגערה בהם לבל יתקפו, הרי שהדבר הוא חלק מהטלת עונש וג'האד קביל בשריעה".21

נשאלת אם כן השאלה כיצד פעילי אלקסאםאל־קסאם ששטפו את העוטף ב־7 באוקטובר התעללו בגופות בניגוד לפסיקה שהופיעה בספר ההלכות שחולק להם בארגון. קיימת אפשרות כי קיבלו פסיקה נוספת לא רשמית שהתירה להם להתעלל בגופות.. אחת הסוגיות החשובות שעולות בספר הפסיקות היא מה גבול הציות (טַאעַה) של חייל למפקדו בגדודי אל־קסאם.22 הפסיקה בסוגיה זאת קבעה כי הפרת צווי המפקד אסורה אלא אם הורה המפקד על מה שיש הסכמה לגביו שהוא מגוּנה. חובת הציות (טַאעַה) לשליטים המוסלמים מתחייבת מן הנאמר בקראא'ן (4:59): "הוי המאמינים, שמעו בקול אללה ושמעו בקול השליח ובקול בעלי הסמכות אשר בכם". גבול הציות הותווה על ידי הנביא מחמד במסורת (חַדִית'): אדם מוסלמי חייב לציית במה שהוא אוהב או שונא אלא אם כן הוא מצווה להמרות את פיו של אללה (מַעְצִיַה), שכן אז אין עליו לשמוע ולציית.

אם כן, כיצד פעילי אל־קסאם ששטפו את העוטף ב־7 באוקטובר התעללו בגופות, בניגוד לפסיקה שהופיעה בספר ההלכות שחולק להם בארגון? אחת האפשרויות היא שקיבלו פסיקה נוספת לא רשמית שהתירה להם להתעלל בגופות. הדבר יכול ללמד על ביזור בפסיקה ההלכתית, כך שגם דמויות בארגוני הג'האד שאינן פוסקי הלכה לוקחים לעצמם את הסמכות לפסוק לפעילי הג'האד בסוגיות הנוגעות ללחימה.23 אפשרות אחרת היא שפעילי נֻֻחְ'בַּה של חמאס צרכו תכנים של דאעש, ראו סרטי התעללות בגופות וביקשו לחקותם.

כריכת ספר שיצא בגדודי אל־קסאם ב־2023 בשם פסקי הלכה ללוחמי הג'האד

כריכת ספר שיצא בגדודי אל־קסאם ב־2023 בשם פסקי הלכה ללוחמי הג'האד

סיכום

עשרת העקרונות שקבע חסן אל־בנא לשבועת האמונים ל"אחים המוסלמים" אומצו על ידי פעילי הג'האד של הזרוע הצבאית של חמאס. בעקרונות אלה קודם עקרון ההבנה של האסלאם לג'האד ולהקרבה. בתהליך עיצוב רוח הלוחם בזרוע הצבאית אימצו את הגישה של בנא ועזאם, ולפיה הרוח האנושית זקוקה למזון כפי שהקיבה זקוקה למזון. כפי שאת הקיבה ממלאים באוכל את הרוח מטעינים באמונה, וכפי שאמר עזאם: "הסוג המשובח ביותר של מזון לרוח האנושית הוא מזון הג'האד".

כבר ב־1988 הגדירה עצמה חמאס כתנועה שהאסלאם הוא דרכה, ממנו היא שואבת את רעיונותיה ומושגיה ואת השקפתה על היקום, החיים והאדם. אל האסלאם היא פונה למשפט בכל אורחותיה, וממנו היא מבקשת השראה כדי להדריך את צעדיה. תפיסה זאת משתקפת היטב בחומרים של הגיוס הנפשי של רוח הלוחמים בחמאס כפי שהוצגו בחלקם במאמר זה. אולי אפשר להכריע את חמאס צבאית, אך יש להביא בחשבון כי הרוח שחמאס מייצגת פועמת בליבם של לא מעטים.

מבחינת הזרוע הצבאית של חמאס, האמונה שזורה בתוכנית הצבאית ואי אפשר לנתק ביניהן. זאת אף על פי שחלקנו הניגשים לסוגיה מנקודת מבט מערבית מנסים לטעון כי האמונה היא התירוץ ולא המהות. גישה שכזאת יש בה כדי להעיד על יהירות מחשבתית וזלזול באויב מה שעלול לגרום להירדמות בשמירה, כפי שראינו ב־7 באוקטובר.

להרשמה לערוץ הווטסאפ החדש של "מערכות" לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן

הערות

  • מליח, א' ושאול ש' (2009). על השיח' עבד אללה עזאם מכאבול לירושלים: אל־קאעידה, הג'יהאד האיסלאמי העולמי והעימות הישראלי־פלסטיני. מטרף; מליח, א', (2010). עבדאללה עזאם והשפעת משנתו הרעיונית על תפיסת הג'האד והאסתשהאד של אל־קאעדה וחמא"ס. צבא ואסטרטגיה. כרך 2 (גיליון 2), עמ' 65–77. Hegghammer, T. (2020). The Caravan – Abdallah Azzam And The Rise of Global Jihad Cambridge: Cambridge University Press

  • עזאם, ע'. מקדמה פי אל־הג'רה ואל־אעדאד: http://tinyurl.com/3553rhh8, עמ' 21

  • אל־מנעם, ע' (2013). מצטפא חלימה (אבו בציר אל־טרטוסי) רסאא'ל פי אל־אעדאד ואל־ג'האד. עמ' 3

  • אל־בנא, ח' (1992). מג'מועת רסאא'ל אל־אמאם אל־שהיד חסן אל־בנא. דאר אל־תוזיע ואל־נשר אל־אסלאמיה, עמ' 356–357; ברק, א' (2021). האסלאם הוא בשורתנו והג'האד דרכנו. מערכות

  • אל־צאבוני, אל־תפאסיר, צ' (1981). דאר אל־קראא'ן אל־כרים. מהד' 4. כרך 1, עמ' 243–244; קולברג, א'. מות קדושים והקרבה עצמית באסלאם הקלסי. פעמים גיליון 75 (אביב תשנ"ח), עמ' 11–14

  • מא מן מכלום יכלם פי סביל אללה אללא ג'אא' יום אלקיאמה וכלמה ידמא, אללון לון דם, ואריח ריח מסכ

  • בורכת אלסואעד אללתי חמת תרבת אלוטן וחפט'ת אלארץ' ואלערץ' ואלמקדסאת מן דנס אליהוד

  • אננא קום נשרב אלדמאא', ואנה בלע'נא אנה לא דם אטיב מן דם יהוד, פג'אנא לד'לכ

  • פקאל ח'אלד: אנה לם יח'רג'נא מן בלאדנא מה ד'כרת, ע'יר אנא קום נשרב אלדמאא', ואנה בלע'נא אנה לא דם אטיב מן דם אלרום, פג'אנא לד'לכ  אבן כת'יר, אל־בדאיה ואל־נהאיה: http://tinyurl.com/4rfn63vd

  • אל־תאריח' יכתב באל־דם פאל־תאריח' לאיכתב סטורה אללא באל־דם, ואל־מג'ד לאיבנא צרחה אללא באל־ג'מאג'ם, ואל־עזה ואל־רפעה לא ימכן אן תקום אללא עלא תלאל מן אל־אשלאא' ואל־אג'סאד. מחמוד סעיד עזאם (תקדים: אחמד אלג'עברי), קטוף מן אעמאק אל־תג'רבה אל־תרבויה ואל־פכריה ללשיח'. חלק ב', עמ' 46-45

  • עזאם, מ"ס (2012). קטוף מן אעמאק אל־תג'רבה אל־תרבויה ואל־פכריה ללשיח' אל־שהיד ד. עבד אללה יוסף עזאם. חלק א', עמ' 3–4

  • עזאם, מ"ס (2013). קטוף מן אעמאק אל־תג'רבה אל־תרבויה ואל־פכריה ללשיח' אל־שהיד ד. עבד אללה יוסף עזאם. חלק ב', עמ' 37

  • שם, עמ' 45

  • שם, עמ' 130

  • עאשק אל־שהאדה פי סביל אללה, חי עלא אל־ג'האד, עמ' 1–2

  • עאשק אל־שהאדה פי סביל אללה, חי עלא אל־ג'האד, עמ' 10. לא יצ'רכם אן לא יערפהם עמר לאכן אללה יערפהם

  • עזאם, ע'. כלמאת מן ח'ט אל־נאר אל־אול, עמ' 249; מליח, א' ושי, ש' (2009). מכאבול לירושלים: אל־קאעידה, הג'יהאד האיסלאמי העולמי והעימות הישראלי־פלסטיני. מטר, עמ' 120; עאשק אל־שהאדה פי סביל אללה, חי עלא אל־ג'האד, עמ' 24

  • לביטוי זה, ראה, באיגרת חסן אל־בנא "אלא אי שיא נדעו אל־נאס". מתוך אל־בנא, ח' (1992), עמ' 43

  • http://salafvoice.com/article.aspx?a=3868

  • לג'נת אל־אפתאא', ל' (2023). כתאא'ב אל־שהיד עז אל־דין אל־קסאם, פתאוא אל־מג'אהדין. מהד' 2, עמ' 237–238, שאלה 16

  • http://saaid.org/ahdath/103.htm

  • לג'נת אלאפתאא' כתאא'ב אלשהיד עז אלדין אלקסאם, פתאוא אל־מג'אהדין (1444 ה'/2023), עמ' 223–224, שאלה 4

  • Efrat D. & Hatina M. (2014). Introduction in: Efrat D. and Hatina M. (eds.), Religious Knowledge, Authority, and Charisma. Islamic and Jewish Perspectives (Salt Lake City The University of Utah Press,  pp. 16-22