התרעה במשבר

כישלון מערכת המודיעין במתן התרעה על מתקפת החמאס ב־7 באוקטובר הוא אירוע יוצא דופן בתולדות כשלי המודיעין. בכל המקרים הדומים לו מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ההפתעה לא הייתה מלאה. ערב מבצע "ברברוסה" ביוני 1941 הבינו הגנרלים הסובייטים שפני גרמניה למתקפה, ורק פקודותיו המוטות והמוטעות של מנהיג המדינה יוסף סטלין מנעו היערכות בהתאם. בדצמבר 1941 היה ברור לגורמי המודיעין האמריקניים שיפן מתכוונת להרחיב את המלחמה, אבל אף אחד לא שיער שפני היפנים לתקיפת מרכז הכוח האמריקאני בזירת האוקיינוס השקט – נמל פרל הארבור ומתקניו. למתקפה הערבית ביום הכיפורים 1973 אומנם לא קדמה התרעת מלחמה של אמ"ן, אבל כבר בבוקר 5 באוקטובר החליט הרמטכ"ל שהמצב בגבולות מחיב תגבור. 

לכן הוא הכריז על כוננות ג', לראשונה מאז מלחמת שששת הימים, ופרס את כוחות הצבא הסדיר בחזיתות התעלה ורמת הגולן. אילו הכוחות היו מופעלים בצורה נכונה בשעות שלפני פרוץ המלחמה, סביר להניח שחלק ניכר מהנזק היה נמנע. לא כך ב־7 באוקטובר 2023. קונספציית "החמאס מורתע" הייתה עדיין במלוא תוקפה בשעה 06:30, כאשר כוחותיו פרצו את הגבול. הביטוי הברור ביותר לכך היה שלמרות התרעות על פעילות צבאית יוצאת דופן בעזה בשעות שקדמו לפרוץ המלחמה, הדרג הפיקודי הבכיר נמנע מלהעלות את הכוננות בקו. התוצאה הייתה שאננות מוחלטת שהביאה על ישראל את הגדול שבאסונותיה. כשל ההתרעה הזה נזקף בראש ובראשונה לחובת אגף המודיעין של צה"ל, מי שבתוקף תפקידו כמעריך הלאומי אמור לתת התרעת מלחמה במועד, ואשר כשל ברוב המקרים האלה בעבר. חלקו הראשון של מאמר זה מתאר את הרקורד ההיסטורי של אמ"ן מחקר במתן התרעות מלחמה. חלקו השני מסביר מדוע יש קשיים מהותיים בביצוע הערכת מודיעין לאומית מורכבת במסגרת צבאית. חלקו השלישי מציע חלופה למצב הקיים.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן