פלוגה ג׳ 641 מימשה את אחריותה המקצועית במהלך קרב ההבקעה וגם אחריו, חרף נתוני פתיחה קשים מאוד. תחושת האחריות העזה שפיעמה באנשי הפלוגה היא שהובילה את לוחמיה לבצע משימות, הגם שהכוח היה מאומן פחות, מיומן פחות, מצויד פחות ופחות כשיר למשימות שהוטלו עליו
זחל"ד בשטחי הכינוס. באדיבות דוד שיינין

זחל"ד בשטחי הכינוס. באדיבות דוד שיינין

לפני מלחמת יום הכיפורים התמקד חיל ההנדסה בשני תחומים מרכזיים: הראשון, במהלך מלחמת ההתשה, היה בניית קו הביצורים לאורך תעלת סואץ (קו בר־לב). התחום השני היה פיתוח יכולת הצליחה – הקמת יחידות של אמצעי צליחה שונים, הכשרתן ותרגולן. בתחומים אחרים, כמו הנדסת סער לפריצת מכשולים, או יכולת התבצרות חפוזה בשטח שנכבש ושצפוי להתקפת נגד של האויב, לא חלה כמעט התקדמות.

סד״כ ההנדסה באוגדת שריון ב־1973 כלל גדוד הנדסה אחד לכל אוגדה. גדודים אלה, ברובם המוחלט, היו גדודי הנדסה במילואים, ורמת כשירותם הייתה נמוכה. לפני מלחמת יום הכיפורים אוחדו פלוגות ההנדסה המשוריינות החטיבתיות לגדוד הנדסה אוגדתי, ונוספו לו מפקדת גדוד, פלוגת צמ״ה ופלוגת מפקדה. גדודי החה״ן הוקמו כלקח ממלחמת ששת הימים במטרה לעבות את אוגדות השריון בגדודי הנדסה. סד״כ הנדסי זה היה אמור לתת סיוע הנדסי צמוד לאוגדה משוריינת, שברוב המקרים כללה שתי חטיבות שריון וחטיבה ממוכנת. הגדחה"ן היה חלק מרה־ארגון כוחות ברמת האוגדה בכלל אך גם סד״כ זה צה״ל, היה במצב כשירות נמוך מאוד יחסית לכוחות השריון. 

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן