הצבא הבריטי במבצע "צלבן" כלל יחידות מרחבי האימפריה: בריטניה גופא, אוסטרליה, ניו ־זילנד, הודו, נפאל ודרום־ אפריקה. נוסף על כך הוא כלל חטיבה של חיילים פולנ יים שהצליחו להימלט מהכיבוש הגרמני. ו אולם היה הבדל בולט בין היחידות הבריטיות, ההודיות והנפאליות ובין אלה שבאו מאוסטרליה, ניו־זילנד ודרום־אפריקה. הראשונות היו כפופות כפיפות מלאה למצביאים הבריטיים, ואילו האחרונות נחשבו "תרומות" של מושבות חצי עצמאיות לארץ האם. ככאלה, נאמנות מפקדיהם וחייליהם למצביאים הבריטיים הייתה מסויגת – במיוחד לנוכח משקעים של מרירות וחוסר אמון שנותרו ממלחמת העולם הראשונה. המרירות נבעה מתחושה שהכוחות שנתרמו אז זכו, לדעתם, ליחס לא הגון (הטלת משימות קשות יותר או מסוכ נות יותר) כדי לחסוך בחיי חיילים מבריטניה עצמה.
חוסר האמון נבע מתחושת מפקדי ה"תרומות" שהמצביאים הבריטיים אינם די מקצועיים. לפיכך, ממשלות המושבות העניקו למפקדי כוחות המשלוח שלהן סמכות לסרב לכל פקודה של מפקד בריטי שתיראה להם לא סבירה או לא נכונה. גם היחידות של פולין החופשית נהגו כחצי עצמאיות. ככלל, מפקדיהן היו ממושמעים יותר כל פי ה פיקוד הבריטי מבני המושבות, אך גם להם היו לפעמים דעות משלהם על הפקודות שקיבלו. בהמשך, למען הנוחות, אתייחס לצבא הבריטי כצבא אחוד, אך יש לזכור את הרכב הצבא הזה כדי להבין חלק מהאירועים.