כיפת ברזל - קו מאז'ינו החדש?

בשנים האחרונות הולך ומתרחב הדיון הצבאי־ביטחוני־מדיני על פיתוח יכולת ההגנה האקטיבית של ישראל נגד נשק תלול מסלול (תמ"ס). אין ספק שנשק הרקטות שבידי הערבים הוא איום משמעותי על ישראל - איום שהולך ומחריף כל הזמן. כיפת ברזל הוכיחה את יעילותה מיומה הראשון, והצלחתה המבצעית הראשונה במבצע "עמוד ענן" והשנייה, הרחבה יותר, במבצע "צוק איתן" מול סוגים שונים של רקטות עד לטווח של 70 ק"מ היא מרשימה ביותר.

מערכת שרביט קסמים, המיועדת ליירוט רקטות ארוכות טווח (עד לטווח של מאות ק"מ), נמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים. ההחלטות על הגדלת כמות הסוללות ועל רכש המיירטים מתקבלות בימים אלה. מדובר בתוכנית הצטיידות המצריכה משאבי עתק. כמו כן מצוי על סדר היום הדיון בנוגע לתפיסת הפעלתן של המערכות המדוברות במקרה של מלחמה: האם הן מיועדות ליצירת רציפות תפקודית של צה"ל לצרכים התקפיים (למשל, להגנה על בסיסי חיל האוויר) או להגנה ישירה על אזרחים בריכוזי אוכלוסייה.

ההיסטוריה הצבאית מלאה בדוגמאות לתוכניות הגנה בסדר גודל שניתן לכנותו לאומי, שהתבססו על יכולות בעלות אופי הגנתי. הדוגמאות האלה הן מהעבר הקרוב (למשל, קו בר־לב בשנים 1970-1968 וקו הביצורים לאורך גבול הצפון בשנת 2000), מהעבר הרחוק מעט יותר (קו מאז'ינו הצרפתי, ביצורי סינגפור, החומה האטלנטית הגרמנית) ומהעבר הרחוק (החומה הסינית שבנייתה החלה במאה ה־5 לפני הספירה, והגבול המבוצר הרומי - הלימס - בגרמניה ובבריטניה שנבנה והופעל במאות הראשונות לספירה)

במאמר הזה מועלות שתי טענות:
1. קיים דמיון ניכר בכמה מאפיינים בסיסיים בין יכולת ההגנה האקטיבית של ישראל בפני נשק תלול מסלול לבין תוכניות הגנה לאומיות המתבססות על יכולות בעלות אופי הגנתי. כאן ינותחו קו מאז'ינו הצרפתי (שהוקם בין שתי מלחמות העולם( והחומה הסינית (בין המאה ה־14 למאה ה־17).
2. הן החומה הסינית והן קו מאז'ינו לא הקנו לבוניהם את ההגנה שלה קיוו. מהדוגמאות האלה ניתן ללמוד שיכולת טכנולוגית מצוינת ומוכחת ברמה הטקטית אינה מבטיחה בהכרח הצלחה אסטרטגית. נשק ההגנה של ישראל מפני טילים עלול להפוך לדוגמה נוספת לכשל מהסוג הזה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן