ללא עקבות
ללא עקבות, אמנון יונה, 1965, 219 עמודים
הספר שלפנינו הוא סיפור זכרונות על פעולות שהמספר נקלע לתוכן בימים הסוערים של שנת תש"ח.
"האמנם היינו חבורה של אנשים המניחה מוקשים, הפועלת בחסות החשיכה, המסתובבת באירופה ומפוצצת אוניות ומטוסים? - שאלתי את עצמי.
האמנם היינו חבר הרפתקנים, שעוז-נפש מסוים מפעמם והם נדחפים על ידי יצר של מאורעות ופעולוה ומטילים אימתם על רבי חובלים זקנים, מלחים תמימים ודייגים?
ההיינו "ארטיסטים", היודעים להתחפש לנתונים בריטיים, לילדי-לונדון, עדן, בודפשט אטו ברלין: המסוגלים לשחק תפקיד של קציני ים איטלקיים או מצריים, לפי הצורך?
אנוכי וחברי לא ביקשנו מעולם להיות הרפתקנים, ענין אחר - שונה לחלוטין, נאצל וטרגי - הוא שעקר אותנו מבתינו והטיל אותנו אל זירת מאורעות, שלא רצינו בה כלל.
וכשאני חוזר וקורא בדפים שכתבתי, תוקף אותי הפחד, שמא לא העליתי את העיקר: שמא רק סיפרתי סיפור-הרפתקאות מותח.
מקוה אני, כי פחד-שוא מטרידני. ואם אמנם לשוא אני פוחד - כדאי היה הטורח לכתוב ולספר וכדאי יהיה לקורא לעיין בכתוב כאן".