לנהל את המלחמה הקודמת: כיצד אנלוגיות שגויות מעצבות את המלחמה הבאה
כוחות אמריקניים בווייטנאם. מלחמה זו נחרתה בזיכרון כמלחמה שהציבה מעל כל מחלוקת את הידיעה הברורה שהציבור האמריקני לא יתמוך במלחמה ממושכת ומרובת נפגעים המרוחקת מהמולדת. צילום: pixabay
"היסטוריה הנלמדת באמצעות אנלוגיה שופכת אור על ההשלכות האפשריות של מצבים בני השוואה, ואולם כל דור צריך לקבוע לעצמו אילו נסיבות הן בנות השוואה" (הנרי קיסינג'ר)
אין חולק שלקחי העבר מעצבים רבות מהבחירות של קובעי המדיניות בני זמננו. בהיעדר תיאוריות מוגדרות היטב שיכולות להדריך מקבלי החלטות בהסקת מסקנות בדבר תוצאות אפשריות, חוקרים רבים פונים לאירועי עבר המאופיינים בנסיבות דומות כדי להיעזר במידע לצורך התמודדות עם סוגיות עכשוויות. ההשוואה מאפשרת להקיש היקשים רלוונטיים ולהסיק מסקנות בנוגע לתרחישים עתידיים ולחיזוי תוצאות אפשריות. ואולם אנלוגיות יכולות להוביל בנקל גם לתוצאות הרסניות, בפרט במקרים שבהם נעשה בלקחים שימוש לא נכון, או במקרה שבו המצב הנוכחי אינו הולם במדויק את נסיבות המקרה ששימש לצורך ההשוואה.
במאמר זה אראה כיצד לקחים שגויים בנוגע לכושר העמידה החברתי שהופגן במלחמת עבר ממושכת, מייצרים הטיה קוגניטיבית בקרב מקבלי ההחלטות ומשכנעים אותם כי החברה לא תתמוך במלחמה ממושכת נוספת, וכיצד הטיה זאת משפיעה על ההכנות למלחמה הבאה ועל אופן ניהולה.