שלוש התפתחויות עיקריות עיצבו את יחסי ישראל־ערב בשנים 2011-2009: בחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות־הברית בנובמבר 2008, ניצחון הימין בבחירות לכנסת בפברואר 2009 והטלטלה בעולם הערבי שהחלה בתוניסיה בדצמבר 2010 וזכתה בדיעבד לכינוי ״האביב הערבי״. לחזרתו של בנימין נתניהו לשלטון אחרי אותן בחירות לא היה כל קשר לבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות־הברית בנובמבר 2008 , אבל כינונה של ממשלה ימנית בישראל העצימה את משקלם של כמה מרכיבים בראייתו של הנשיא החדש את ישראל, את הסכסוך הישראלי־ערבי ואת המזרח התיכון בכללו. המפגש בין ראש ממשלה ישראלי ימני ובין נשיא אמריקני המבקש לשבור את הדפוס המסורתי של מדיניות ארצות־הברית במזרח התיכון ולתקן את יחסי ארצות־הברית עם העולם הערבי והעולם המוסלמי (גם בפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני) הוליד תקופה של מתח ביחסי ישראל עם וושינגטון, ולא הצליח להפיח חיים במשא ומתן הישראלי־פלסטיני. לא היה זה מפתיע שממשל אובמה וממשלת נתניהו נטו לראות את אירועי ״האביב הערבי״ והשפעתם על יחסי ישראל־ערב באורח שונה לחלוטין.