פרק 4: ממשלת ברק וקריסת תהליך השלום
אהוד ברק נבחר לראש ממשלת ישראל ב־17 במאי 1999 והציג את ממשלתו בפני הכנסת ב־6 ביולי. ברק ניהל את מערכת הבחירות שלו כממשיך דרכו של יצחק רבין. איש צבא, רמטכ״ל לשעבר, שנכנס לזירה המדינית כדי להביא לישראל שלום הבנוי על מסד ביטחוני איתן. אך כראש ממשלה פעל ברק בסגנון שונה מזה של רבין; בעוד שרבין מיתן את נועזותו על־ידי דבקות בגישה הדרגתית, ברק החליט לחתוך את ״הקשר הגורדי״ באבחת חרב. הוא הגיע למסקנה שניהול של תהליך הסדר בשלבים מיצה את עצמו ופעל מתוך תחושה ואמונה עמוקות, שללא הסדר בסיסי וכולל צפויה התנגשות רחבת היקף בין הצדדים. בהצהרותיו הפומביות הציב ברק לעצמו רף גבוה ולוח זמנים צפוף. בעת ביקורו הראשון בארצות־הברית, מסרו דובריו של ברק בשיחות רקע, כי הוא הציג לנשיא קלינטון תוכנית מדינית החותרת להשיג הסכם שלום כולל וסופי, שיפתור את כל הבעיות בין ישראל לפלסטינים, לסוריה וללבנון ובכלל זה סוגיות שנחשבות קשות במיוחד לפתרון, כמו מעמד ירושלים ושיקום הפליטים הפלסטינים. אותם דוברים אמרו כי ברק ״רוצה להוריד מעל הפרק אחת ולתמיד את תורת השלבים ומציע למנהיגים הערבים לבוא ולדון אחת ולתמיד במכלול הבעיות. תוכנית ברק קובעת לוח זמנים של 15 חודשים, עד אוקטובר 2000 , להשגת פריצת דרך בכל הערוצים: הסדר קבע ישראלי־פלסטיני, הסכמי שלום עם סוריה ולבנון והסדרים אזוריים לבעיות המים והפליטים״.