שיתוף פעולה בצל עימות

העדינות הסורית נתפסת בעיני הישראלים כעובדת חיים, מעין גזירה שלא ניתן לשנותה. תמונה שונה עולה מספר זה, שהינו מחקר מפורט של יחסי ישראל- סוריה בשנים הראשונות של המדינה.

המחקר שלפנינו מתבסס על מקורות המידע החסויים ביותר: תעודות מארכיוני האו"ם בניו יורק ובארמון הנציב בירושלים, מהארכיון הלאומי האמריקני בוושינגטון, ומגנזך המדינה: כמו כן מתבסס המחקר על שיחות שקיים המחבר עם האישים הבכירים שהיו מעורבים באותה תקופה ביחסי ישראל סוריה- כל אלה מגלים באורח מפתיע, כי לצד מאבק בין שתי המדינות בשנים 1949-1955 שררה גם אווירה נינוחה, שהובילה לשיתוף פעולה אקטיבי ובסופו של דבר אף להבנות, להסכמים ולהסדרים בתחומים מוגבלים, אך חשובים לחיי היום-יום בגבולות. יתר על כן, בין שתי המדינות התנהל משא ומתן חשאי על חלוקת האיזור המפורז, וסוריה אף הציעה לקלוט מספר גדול של פליטים פלסטיניים. אולם גולת הכותרת של יחסים אלה היו שתי הצעות שלום סוריות שהוצעו ליעשראל בחשאי באותן שנים.

המחבר מנתח את לקחי התקופה ומביע את דעתו לגבי הסיכוי להפשרה ביחסי סוריה-ישראל בעתיד.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן