כבר עם פרוץ מלחמת העצמאות, והפיכתם של ה"הגנה" האצ"ל והלח"י ממיליציות מחתרתיות לצבא מודרני, התברר הצורך הדחוף להכשיר לוחמי שריון שיוכלו לתפעל את מעט הטנקים שהחלו להגיע בדרכים־לא־דרכים לצבא שזה עתה נולד. הצורך הזה הביא לכך שזמן רב לפני שהחייל הבריטי האחרון עזב את הארץ, ואף לפני הקמת גדוד השריון הראשון בצה"ל, הוחלט בפגישה שהתקיימה ב־18 במרס 1948 בין יצחק שדה מפקד הפלמ"ח ובין יצחק רבין, מפקד גזרת ירושלים במטה הפלמ"ח על הקמת בית־ספר לשריון 1 באביב 1948 ,כאשר התנהלו ברחבי בנתניה שנקרא בסיס הדרכה 11. הארץ קרבות עזים בין ערביי ארץ־ישראל ובין ארגוני המחתרת היהודיים עבר בסיס הדרכה 11 מנתניה למחנה תל ליטווינסקי - תל השומר. כשפלשו צבאות ערב לישראל מיד לאחר הכרזת המדינה ב־14 במאי נפסקו ההדרכה וההוראה בבסיס. מפה ומשם נאספו אט אט מעט הטנקים שקובצו אליו: טנקים שהוברחו מעבר לים (טנקי שרמן אמריקניים שנרכשו באיטליה וטנקי הוצ'קיס 39-H שנרכשו מאוחר יותר בצרפת); טנקים שנתפסו שלל בשדות הקרב נגד הסורים בצפון (שלושה טנקי רנו 35 צרפתיים); טנקים שהושלכו על־ידי הצבא הבריטי בעת עזיבתו את הארץ (שני טנקי שרמן שדורדרו אל תחתית נחל אורן שבכרמל) או הגיעו בדרכים כאלה ואחרות מן הבריטים (שני טנקי קרומוול שגנבו חיילים בריטים שערקו והצטרפו לשורות ה"הגנה"). כל אלה הועברו לידי הצבא החדש שהוקם יש מאין. הטנקים האלה, יחד עם כמה משוריינים מאולתרים, חולקו בין שבע הפלוגות של גדוד 82 ,גדוד השריון 2 הראשון בצה"ל, שממנו צמחה לאחר מכן חטיבה 8 - החטיבה המשוריינת הראשונה בפיקודו של "הזקן" יצחק שדה, מפקדו המיתולוגי של הפלמ"ח.2
עוד בעיצומם של הקרבות, במהלך קיץ 1948 ,הכין שדה תוכניות כיצד יהפכו מפקדי החטיבה לאחר שיסתיימו הקרבות לסגל ההדרכה של בית־הספר לשריון, ומחזורים חדשים ילמדו מפיהם את תורת השריון. שנה שלמה עברה עד שהתממשו התוכניות האלה.