מעטות הן היחידות הצה"ליות היכולות להתפאר בפעילות מבצעית ענפה כמו שייטת ספינות הטילים (סטי"לים) של זרוע הים. ספינות השייטת משמרות רף גבוה מאוד של כשירות וכוננות מבצעית, בעזרת אימונים מחזוריים, פעילות בט"ש ופעילות מבצעית המתרחשת במרחבי הים של מדינות אויב, הַרְחֵק מגבולות ישראל.
עבור הלוחם הימי, מדובר בשירות חווייתי הכולל פעילות מבצעית מגוונת ונועזת, הנוגעת באופן ישיר לביטחון גבולותיה, משאביה ואזרחיה של ישראל. לצד זאת, עבור מרבית הלוחמים הימיים השירות עצמו מאתגר ולפרקים ארוכים אף מונוטוני. בין שבבט"ש ובין שבלחימה, בין שבנמל בישראל ובין שבארץ אויב – הספינה היא אותה ספינה, העבודה אותה עבודה, האנשים אותם אנשים והים הוא אותו הים.
מצד אחד, יש לוחמים ימיים המתגאים בשירות הקרבי שלהם הכולל התמודדות הן עם הסיכון שנגזר מפעילות מבצעית וחשיפה למדינות אויב, והן עם הקשיים הכרוכים בהפלגות עצמן, המעוררות בקרב הלוחמים תחושות של ערך עצמי וסיפוק. מצד אחר, יש לוחמים ימיים הסבורים שהם לא באמת קרביים, ויש כאלה שאף לא מרגישים בנוח להציג את עצמם כלוחמים בקרב החוג החברתי שלהם.
תחושת הערך העצמי של הלוחם הימי מעסיקה אותו רבות לאורך השירות. הזהות הקרבית מושפעת רבות מסוגיית המעמד החברתי של הלוחם, סוגיה המלווה אותו על בסיס יום־יומי ומשפיעה על מידת החיבור שלו לתפקיד, לספינה ולצוות. בדומה ליחידות צבאיות רבות, מעמדו החברתי של הלוחם בספינה קשור לתופעת ה"צעירוּת- ותיקוּת", הבאה לידי ביטוי בספינות באופן ייחודי במסגרת נוהל "צד תורן", המושרש בשייטת מאז הקמתה בשנות ה־60.
לקריאת הפרק המלא לחצו כאן